[הלכה ב] הגונב נפש מישראל אינו חייב מיתה עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 2 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עד שיכניסנו לרשותו דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
וישתמש בו. בתשמיש שיש בו שוה פרוטה ות"ק סובר אפי' תשמיש שאין בו שוה פרוטה חייב וחכמים פוטרין. בגמרא מפרש:
ה"ג ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל. מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתיב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ה"ל תרי מיעוטא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
וחכמים פוטרין. מאחיו לאו למעוטי עבדים דהא אחים הם במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כך מפרש בבבלי אבל בגמרין מפרש בענין אחר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314