קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 11

שנים אתה מקדש. שנה של כל יובל ויובל ב"ד מקדשין לשם יובל:

התנינן. ר"ה פ"ג:

מקויים. העדות מקויים והחדש שעבר חסר ויהיה ר"ח ביום שלשים:

מתניתא אמרה כן. תניא נמי הכי במתני' ה"ג תני לעיבור השנה מתחילין מן הצד וכ"ה בר"ה. וה"פ כיון שהעיבור תלוי בדעת הדיינים חיישינן שמא יסמכו על דעתו של גדול וימנעו מלומר דעתן כמו דחיישינן בד"נ אבל בקידוש החדש שהכל תלוי בהעדאת העדים מתחילין מן הגדול:

וההן ביתא דלרע. והך בית הנשיא שלמטה לא נהגו כן לענין עיבור השנה אלא מתחילין מן הגדול א"נ על ריש גלותא שבבבל הוא דאמר כן:

ולא שמיע. להך ביתא דלרע הא דא"ר יוחנן א"נ לשון קושיא הוא וכי לא שמיע להו הא דר' יוחנן:

ה"ג אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה שהוסיפו לה חכמים שלשים יום א"ר יונתן כו':

בן הנפח. הוא ר' יוחנן:

שהחמה עודפת על הלבנה. דשנת הלבנה שנ"ד יום ושנת החמה שס"ה יום:

ועיברוה. לאותה השנה:

ה"ג לעיבור ה לכין אחר המינוי לבית הועד הולכין אחר הרגיל והוא שיהא כל אחד ואחד מדבר במקומו וכ"ה בר"ה. וה"פ לעיבור נכנס תחלה מי שנתמנה לעיבור תחלה אבל לקידוש החדש שנקרא בית וועד כדתנן שאין העדים הולכין אלא למקום הוועד נכנס תחלה הרגיל יותר להיות בבית הוועד ודוקא לענין הכניסה תחלה הוא דאמרינן הכי אבל לענין האמירה בבית הוועד הולכין אחר הזקנה שהזקן והגדול שבהם אומר תחלה:

כגון ר"ח. שהיה הגדול פותח תחלה כדאמרינן בסמוך לעיבור החדש מתחילין מן הגדול ור"י ור"ל שהיו יושבין עמו בעיבור החדש גומרין ל"א פתח לומר החדש מקודש והשאר חתמין השטרות ששולחין לבני הגולה והראשון עיקר:

כהנא. רב כהנא נתמנה קודם ריב"א ונכנס ריב"א קודם לרב כהנא לעבר השנה:

ה"ג ועאל ריב"א קמיה מיניה לעיבורא וכ"ה בר"ה:

אמר. רב כהנא ריב"א דהוא מארי דשמעתתא דאמר משמיה דר"י מי שנתמנה תחלה נכנס תחלה לעיבור והוא עצמו אינו מקיים דבריו: