קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 5 · Segment 2

גמ' כצדקיה בן כנענה. דכתיב ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל והבטיח את אחאב שינצח ארם וקמ"ל אע"ג שהטעתו רוח נבות והיה סובר שאמת מתנבא מ"מ כיון שהיתה לו הוכחה שהוא שקר שהיו הרבה נביאים מתנבאים בסגננן אחד לכך חייב מיתה:

כחנניה בן עזור. דמה שלא נאמר לו משמע הא לאחר נאמר והיינו חנניה וכדמסיק ריב"ל:

נביא אמת היה. מעיקרא היה נביא אמת והא נבואה שחלק על ירמיה גרם לו דרכו הגרוע להיות חולק על דברי חבירו בדברים דחוקים ורחוקים:

מה שירמיה מתנבא בשוק העליון. לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אותם ירד חנניה לשוק התחתון והתנבא כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים כו' לפי שדרש חנניה כל סוד ועיקר נבואה זו היא שבעוד שנתים ימים יכלו השבעים שנה דמשהתחיל בבל לשלוט על ישראל מתחילין השבעים שנה ומצינו בימי מנשה עלו שרי מלך אשור ויוליכוהו בבלה וזה היה בשנת ל"ב במלכו דכתיב במלכים בן שתים עשרה שנה מלך מנשה וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב וידבר ה' אל מנשה ועמו לא הקפיבו וגו' וילכדו את מנשה בחוחים ולא כתיב באיזה זמן היה המעשה לכך מפרש הא דכתיב בד"ה בתחלת הפרשה בן י"ב שנה מנשה במלכו היינו שאז הביאוהו בבלה וליכא למימר כשהיה בן י"ב שנה הביאוהו בבלה שפשט המקרא משמע שעשה רעות הרבה קודם שבא לבבל אלא ה"ק י"ב שנה למלכותו הוליכוהו בבלה וקאי על סוף הפרשה ויביאוהו בבלה וה"פ ויעש הרע כי' בתחלת מלכותו ומפני כך נענש. נשארו ל"ה שנה ושתים של אמון וי"א דיהויקים ויאשיהו בן שמנה שנים במלכו ומלך ל"א שנה הרי ל"ט שנים וכד מנכין עשרים שנה שאין מענשין עליהם הרי י"ט ומ"ח דהנך דלעיל הרי ס"ח נמצא בעוד שנתיים נתמלאו שבעים שנה (ועיין בי"מ):

ואתה מתנבא לטובך:

. וכל דיבור היוצא מפי ה' ע"י נביא לטובה אינו חוזר א"כ אפשר לתת אות מיד שיקויימו דבריך:

א"ל לאו. אמר חנניה אין הדבר כן אלא אתה צריך ליתן סימן לדבריך ואני איני צריך לסימן שנבואתך מסייעני לפי מלאת לבבל שבעים שנה:

א"ל. ירמיה א"כ שאתה סובר שנבואתי מסייעך הריני נותן מופת בך שתמות בשנה ההיא והיה כך שמת בשנה ההיא דכתיב וימת בחדש השביעי כו':

ופריך שנה אחרת היתה. דהא אחד בתשרי ר"ה לשנים וחדש השביעי שהוא תשרי שנה אחרת ואת אמר הכי השנה אתה מת:

שיוציאוהו אחר ר"ה. שיחשבו העם שאחר ר"ה מת וה"פ וימת חנניה בשנה ההיא ונקבר בחדש השביעי: