קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 5

חיאל מן יהושפט. ממלכות יהושפט כלומר עירו היה ממלכי יהודה שמלכו אז על בנימן ובית האלי היינו בית אל שהיה מבנימן ויריחו נמי היה בבנימן א"כ למה אמר בימי אחאב בנה חיאל יריחו טפי ה"ל לתלות הקלקל הזה ביהושפט שהיה לו למחות בדבר:

אלא שמגלגלים כו'. ע"י שהיה שר צבא אחאב מלא לבו לעשות כן ולא שמע למלך יהושפט:

וכשגוב צעירו. ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה ת"ל שגוב צעירו אלא ה"ק באבירם בכורו לא ה"ל ללמוד שעלה בדעתו לומר קללת יהושע אינה אלא לדורו ודייק ליה מקללת משה שלא נתקיימה באחאב אלא ודאי שהקללה היתה לדורו לחוד אבל שגוב שראה שנתקיימה מקצת ה"ל ללמוד שלדורות נאמר קללת יהושע לכך נעשה צעיר שהיה מתמוטט והולך א"נ לא חיאל עצמו בנאו אלא בניו ברשותו בנאו וקמ"ל שהם עצמם גרמו עוונם ולרבות ממונם עשאו. כדבר ה' כו'. והיכן דיבר ה' חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום מפני אויביך ומשמע נמי שלא תהיה תקומה לעובר על החרם והיינו שיהיה מתמוטט והולך:

מה ענין זה אצל זה. מעיקרא כתיב בימיו בנה חיאל בית האלי יריחו כו' ובתר הכי כתיב ויאמר אליהו וגו' ולא קרב זה אל זה אלא כך היה המעשה אמר הקב"ה לאליהו חיאל זה שמתו בניו גברא רבא הוא וראוי שתלך אצלו לנחם אבל והודיעו ששוגג היה בדבר כדכתיבנא. א"ל. לית אנא הולך אצלו א"ל הקב"ה ולמה א"ל אליהו אם אני הולך ואחאב שם והם אומרים דברים נגד רצונך ומכעיסין איתך אי אפשר לי לסבול הדברים ההם א"ל הקב"ה זיל ואם הם אומרים דברים להכעיסני כל מה דתגזור אני מקיים. אזל. הלך אליהו מצאום למנחמים שעוסקים בהאי קרא וישבע יהושע וגו' כלומר מקללת יהושע מתו בניו:

אמר. אליהו ברוך הוא אלהי הצדיקים שמקיים דבריהם והיה שם אחאב:

א"ל אחאב וכי מי גדול. מחבירו משה או יהושע:

מילוי דמשה. דברי משה לא נתקיימו ודברי יהושע יתקיימו בתמיה אלא ודאי גם משה מעצמו קילל ואין הקב"ה מקיים דברי נביאיו:

אם כדבריך שאין ה' מקים דבר עבדיו הריני גוזר שלא יהיה מטר ואם כדבריך לא יעשו דברי רושם:

שלש שעות נתענה. דהכי הל"ל ויצום ויהלך אט וישכב בשק אלא סמיך שכיבה לצום לומר דצום הוי כשיעור שכיבה וליכא למימר שיעור שכיבה ממש דטובא הוה אלא כשיעור שכיבת בני מלכים ביום והיינו שלש שעות:

יחף. שההולך יחף אינו יכול לרוץ מהרה והולך מתין דאל"כ קשיא לאט משמע איפכא שהיה מכוסה כמו וילט פניו באדרתו ואפשר שני שרשים הם:

ראה מנה טובה כו'. משום דקשיא מאי לאמר לאחרים אלא ללמד כחה של תשובה לדורות: