קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 31

בנערה מאורסה פליגין. מוציא שם רע דמתני' לאו במוציא ש"ר דקרא איירי שהוא בעדים שהבעל מביא עדים שזינתה כמפורש בכתובות פ"ד דבכה"ג אף ר"מ מודה דבעינן כ"ג דהא אנפשות קאתי אלא מתני' איירי שאינו בא להרגה שאין לו עדים שזינתה תחתיו ולא בא אלא להפסידה כתובתה ור"מ סובר כיון דעכשיו אין כאן עדות ה"ל ד"מ וסגי בשלשה וכשיבואו עדים שזינתה בעינן כ"ג:

מקום שנסקלת. באותו ב"ר שנסקלת שהוא ב"ד של כ"ג שם מפסדת כתובתה דחיישינן שמא כשיצא הקול יבואו עדים ויעידו שזינתה תחתיו הילכך מעיקרא בעי כ"ג שלא להוציא לעז על הדיינים שיאמרו לפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם:

אבל במוציא ש"ר. שאמר הבעל שיש לו עדים אע"פ שלא מצא עדים אח"כ ד"ה אף קנס ומלקות דבעל אין דנין אלא בכ"ג נ"א בנערה מאורסה פליגין שאמר הבעל להביא עדים שזינתה חחתיו ואיכנוף כ"ג ולא מצא עדים והלכו להן ואמר דונו לי להפסיד כתיבתה רמ"א בשלשה וחכ"א הואיל והיו מעיקרא כ"ג לצורך נפשות אף ד"מ אין אלא בכ"ג שחוששין לכבודן של הראשונים אבל במוציא ש"ר שכבר הביא הבעל עדים שזינתה ועתה מביא האב עדים להזימם דשני הכיתות לחייב מיתה באים לד"ה אף קנס ומלקות דבעל אין דנין אלא בב"ד של כ"ג:

הן תניתא פליגא את עביד דלא פליגא. וה"פ דבריך תמוהים בהא דתנן דפליגי ביה והיינו מוציא ש"ר דתנן מחלוקות במתני' אמרה דלא פליגי בה ובמה דלא תנן מחלוקות והיינו לענין הפסד כתובה את אומר דפליגי ביה:

לוקה ונותן מאה סלע כו'. כגון שהביא האב עדים והזימו עידי הבעל שהעדים נסקלים והבעל נותן מאה סלע ולוקה:

ורבנן אמרין מקום שהעדים נסקלין. דהיינו בב"ד של כ"ג שם ע"י אותו הב"ד הבעל לוקה נותן מאה סלע:

ה"ג אבל נערה המאורסה כ"ע מודו בשלשה מפסדת כתובתה בשלשה. דגירסא שלפנינו קשיא השתא במוציא ש"ר דאיכא עדים ויש בדיני נפשות אר"מ בשלשה לוקה ונותן מאה סלע נערה המאורסה לא כ"ש דסגי בשלשה:

ה"ג ואתיא דר' מנא כר' אבהו ודר"י בר' בון כר' זעירי. דגרסינן בירושלמי כתובות [פ"ד ה"ד] ר' זעירא סובר סקילה ומלקות וקנס שני דינין להם ור' אבהו אומר דין אחד הוא וקאמר ר' מנא דקאמר לר"ה מוציא ש"ר בכ"ג משום שסובר דין אחד הוא כר"א ור"י כר' זעירא דשני דינין הן הלכך לר"מ סגי בשלשה ורבנן דאמרי בכ"ג הואיל ותבע נפשות תחלה: