עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות. כגון שחלק פרשה אחת לשתי טוטפות או שהניח טוטפת אחת חלק:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עד שיודה בדבר שעיקרו מדברי תורה כו'. דכתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא דבר שהוא תורה ויורוך הסופרים פירושו:
כגון הנבלה והשרץ. דאיסורין וטומאתן מפורש בתורה אבל שיעורן אינו מפורש ופירשו שיעור איסורן בכזית וטומאתן נבלה בכזית ושרץ בכעדשה:
ה"ג אר"ז לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס והוא שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף הוא מגרע ואנו אין לנו אלא תפילין וכ"ה בבבלי. וה"פ והוא שיהיה בו להוסיף על מה שפירשו חכמים ובהוספתו הוא גורע ופוסל את הראשון ולא שייך דבר זה אלא בתפילין כדמסיק:
וחלין אפוי דר"ה. צהבו פניו של ר"ה דר' יוחנן אמר כגון נבלה ושרץ ואיהו אמר דוקא תפילין:
א"ל. ר"ה לר' יוחנן אם אני צריך לך כתלמיד דצריך לרבו למה שחקת בי ואמרת משמי דבר שאני פליג בו ואם אין אני צריך לך מהראוי שתרחיק לך ממני:
תלת עשר שנין. י"ג שנים היה ר"י נכנס לפני ר"ה ולא היה צריך ליה דתלמיד חבר היה לו ולגמרא דידיה היה צריך אבל לא לסברא דידיה לכך היה חולק עליו ולמה היה נכנס לקבל פניו וכדמסיק:
כגריס הקילקי מרובע. ואם הוסיף על ריבוע גורע שמקלקל הריבוע ואם חלק הזקן על החכמים והוסיף חייב מיתה א"כ איך קאמרת ואנו אין לנו אלא תפילין:
א"ר אבא מרי מ"ד הכי. מי הוא שאומר בזה שאם הוסיף גורע דודאי לא בעינן שיהא מרובע אלא שיהא הבהרת גדול כל כך כמו גריס הקילקי אם ירבעו אותו:
והא תני. שלא יהא במזוזה יותר משתי פרשיות הרי שאם הוסיף גורע והזקן נהרג על הוספה זו:
היא תפילין היא מזוזה. שניהם שוים ונקט תפילין וה"ה מזוזה:
ה"ג והא תני בציצית ארבעה חוטין של ארבע אצבעות עשאן שלש אצבעות של ארבע חוטין פסול. וה"פ ציצית צריך שיהיו ארבעה חוטין ארוכים ארבע אצבעות ואם עשה הזקן ארבע חוטין של שלש אצבעות הרי שגרע וחייב וקס"ד אמר הוסיף וה"ה גרע:
א"ל גרע ולא הוסיף. בציצית דוקא גרע הוא דפסול אבל אם הוסיף באריכתן יותר על ארבע אצבעות כשר ואנן בעינן שבין גורע או מוסיף יהא פסול:
שליש לרבוכה כו'. כתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מרבכת חלות בלולת בשמן על חלות לחם חמץ וגו' ודרשו חכמים שיהיו כל השלשה חלת מצות דהיינו מצות ורקיקים ומרבכת עשרה עשרונים וחלת חמץ עשרה עשרונים ותניא בעינן שיהיו מעשרה עשרונים שליש לרביכה ושליש לחלת ושליש לרקיקים:
ה"ג לא שילשן שליש לרבוכה כו'. וה"פ אם הורה הזקן שלא ליתן שליש לרבוכה הרי גורע והזקן חייב עליו א"נ בברייתא גרסינן לא שילשן כו' פסול:
א"ל מיגרע מן הרביכה. כשהוא גורע מן הרביכה ממילא הוא מוסיף על השאר יותר מן השליש דהא בעינן שלא יהא בכולם פחות מעשרה עשרונים ואנן בעינן שיהא גורע או מוסיף אבל לא שיהא מוסיף וגורע כאחת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314