קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 3

תמן תנינן:

נזיר פ"ג:

מעידים. אותו:

שנזר שתים. שתי נזירות קיבל על עצמו:

שנזר חמש. באותה שעה שאתם אומרים שנזר שתים שמענו שנזר חמש והוא בעצמו מכחיש שתי הכיתות ואומר שלא נזר כלל:

נחלקה עדותן. הואיל ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל ולית כאן נזירות:

יש ככלל חמש שתים. והרי הכל מודים שנזר שתים ואין הכחשתו כלום נגד כל העדים ויהא נזיר שתים:

ה"נ רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים ר' יוחנן אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודו נחלקה העדות ואין כאן נזירות וכ"ה ביבמות ונזיר. וה"פ רב אמר בפורע הכל מודים שיהא נזיר שתים שאין הכחשה במונה בפרט דכי אמרו אינך שמנה שלש ארבע וחמש לא כיוונו להכחיש שלא אמר אחת ושתים ור"י אמר במונה פליגי אבל בכולל הכל מודים שכוונת המעידים חמש להכחיש שלא אמר שתים ונחלקה עידותן:

הידינו כולל והידינו מונה. איזהו כולל ואיזהו מונה:

כולל. זהו שאלו אומרים שאמר הריני נזיר שתים ואלו אומרים שאמר הריני נזיר חמש:

מונה. זהו שאלו אומרים שאמר הריני נזיר אחת שתים ואלו אומרים שאמר הריני נזיר שלש ארבע וחמש:

ה"נ תלת ארבע חמש: