קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 5

הא ר' יוחנן כו'. כלומר גופא ר' יוחנן קשיא ליה לחלק בעריות מנלן ושני מפני שיצאה כרת באחותו אבל ר"א בשם ר' הושעיה יליף ליה חילוק חטאות בעריות מפני שחלוקין בלאוין וכדמסיק:

לאוין חולקין. כריתות וחייב על כל אחד ואחד:

מה טעמא. כלומר כגון מאי:

ה"ג מה עביד לה ר"י באנשים הכתוב מדבר ובאה אחותו ללמד על כל הנשים ולית לר' אלעזר כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש ואחד האשה ומה עבד לה ר' יוחנן פתר ואינו מחוור ועוד מן הדא כו' וכ"ה בשבת [פ"ז ה"ב]. וה"פ ור' יוחנן מ"ט לא יליף חילוק חטאות בעריות הואיל וחלוקין בלאוין ומשני הלאוין כתיבו בלשון זכר ובאה אחותו ללמד אף על הנשים חילוק חטאות ופריך ולית ליה לר"א שאף הנשים חייבין כרת בתמיה א"כ ע"כ איצטריך לומר שיצאה כרת באחותו לחלק ומשני אית ליה כרת בנשים ויליף ליה דכתיב לא תקרבו לשון רבים דמשמע אחד איש ואחד אשה ור"י הא כתיב לא תקרבו ומשני ר"י עלה בדעתו לפרש כן ואיני מחוור ליה לפרש רבים דקרא בזכר ובנקבה שהרי מצינו הרבה בקרא פעם מדבר בלשון יחיד על העם ופעם בלשון רבים על פרטי העם ועוד מהא דשמואל בר אבא מוכת דלאוין אינו מחלקין:

ויצאו שלמים כו'. אי ס"ד לאוין מחלקין למה יצאו שלמים לחלק כיון שהן מחולקין בלאוין ממילא חלוקין נמי לחטאת אלא ודאי חלוקין דלאוין לא שמה חלוקה:

א"ל לצורך יצאו למעט כו'. אבל לא לחילוק חטאות וכך שנויה בת"כ והנפש אשר תאכל כל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו (שנאמר כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו') ולמה יצאו להקיש אליהן מה שלמים שהן קדשי מזבח וחייבין עליה אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבין עליהן משום פגול ונותר ואין האוכלן בטומאת הגוף ענוש כרת:

לצורך יצאו למעט קדשי בדק הבית. אבל לא לחילוק חטאות:

ופריך ולא מתני' היא. ממתני' שמעינן דליתא לקושית שמואל בר אבא:

ה"ג קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה. אם נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה מעל ומצטרפין נמי לכזית. לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא או משום מעלה בחוץ:

משא"כ בקדשי בדק הבית. שאין מצטרפין:

ה"ג מכיון שמצטרפין אינן חלוקין. סיומא דקושיא היא סד"א מקרא יליף ליה דמצטרפין וקאמר כיון דמצטרפין ממילא ידעינן דאינן חלוקין לחטאות דאי חלוקין הן אין לצרפן:

אר"ח וכן היא צריכה ליה. זו היא קושיתו נימא דחלוקין הן כיון שחלוקין בלאו ולא יצטרפו דעיקר טעמא דמתני' דמצטרפין מפני שאין חלוקין: