קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 5

אר"ה מאן תנא כו' אמתני' דר"ה קאי דתנן ואלו הן הפסולין מפריחי יונים וקאמר מתני' ר"א:

דתנינן תמן. עדיות פ"ב שני דברים העידו בשם ר' אליעזר יוצאת אשה בעיר של זהב בשבת ומפריחי יונים פסולין לעדות:

עוד הדא דסנהדרין. אף מתני' דהכא אלו הן הפסולין כר"א דלרבנן אינו פסיל אלא גזלן ממש:

א"ל ר' יוסי. מתני' אתיא ככ"ע:

ה"ג מאי ד"ה היא הכי א"ר יוסי כו' וכ"ה בר"ה. וה"פ לא היו צריכין להעיד דגזלן דרבנן פסיל לעדות ממון שבזה ליכא מאן דפליג שגם חכמים מודים בהא והמעיד לא בא אלא להעיד דר"א פוסל גזלן דרבנן אף לעדות נפשות:

ועידי החדש כעידי נפשות אינון. בתמיה ודאי כעידי ממון הן ולפיכך פסולין לעדות החדש ומתני' דהכא איירי לעדות ממון נמצא מתני' דסנהדרין ודר"ה אתיא ככ"ע:

ה"ג והתבינן זה הכלל כו' וכ"ה בר"ה. וה"פ והא תנן בסיפא דמתני' דר"ה זה הכלל כו' ואשה ודאי פסולה ועדות נפשות ש"מ שהפסולין השנויין במתני' פסילין לעדות נפשות ומתני' ר"א היא:

ה"ג מאן תניתה ר"א. א"ו ה"ק מאן תניתה רבנן בתמיה איך תאמר כרבנן נמי אתיא:

ומשני רבנן כר"א מורין ליה. לפסק פוסקין גם רבנן כר"א לחומרא ופוסלין עדותן של אלו אבל לדין פליגי עליו ל"א הכא מתני' דסנהדרין אתיא ככ"ע דלד"ה פסול לעדות ממון אבל מתני' דר"ה מוקי לה ר"ה כר"ל משום דעידי החדש כעדות נפשות הן כדאמרינן לעיל פ"ק (סוף ה"ב) ותו דתנינן בסיפא דר"ה זה הכלל כל עדות כו' ש"מ דסובר האי חנא דאף לעדות נפשות פסלין מאן תניתה רבנן בתמיה איך אפשר לומר הך מתני' רבנן איך מורין כר"א ופליגין עליו אלא ודאי ר"א היא כדאמר בר"ה:

כולא. מתני' דהכא ודר"ה כר"א ולרבנן אפי' לעדות ממון כשרים:

ואתיא כו'. לר' יוסי קאמר לשיטתו דבעדות נפשות פליגי אתיין הנך תנאי ר"א וחכמים כהנך תנאי ר"מ ור' יוסי:

כעדות נפשות. פסול לכל שהחשוד להחמור חשוד להקל:

ואתיא דר"י כרבנין. דר"א דסברי גזלן דרבנן פסול לעדות דרבנן אבל לא לעדות דאורייתא ודלא כר' יוסי דאמר בסמוך דמודו רבנן בעדות ממון אע"פ שהוא דאורייתא אלא לר' הונא אתיא הני תנאי כהני תנאי:

ודר"מ כר"א. דהחשוד לקל חשוד לחמור: