קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 7

ה"ג יכול יהו לוקין על התוספות. ברייתא שנויה בבבלי מ"ק פ"ק וסיים בה פטור:

ר"י. מפרש לה דה"ק יכול. ילקה על החרישה וקרי לה תוס' דאינו מפורש בתורה דבפרשה לא כתיב אלא זריעה וזמירה כדאמרינן לעיל:

הרי ל"ג וכ"ה בשבת:

יכול ילקה על שני פרקים הראשונים. היינו תו' שביעית שאין חורשין בששית בשדה לבן אלא עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת ונסיב לפטור דגמר משבת בראשית מה להלן לפניה ולאחריה מותר אף שביעית היא אסורה לפניה ולאחריה מותר:

אית תניי תני. איכא תנא דתנא איסור חרישה נפקא לן מקרא דשש שנים כו' ואיכא דמפיק ליה משדך לא תזרע חדא כר"י דאמר אין לוקין על החרישה אבל עשה יש בו וחדא כר"א דאמר לוקין ל"א חד תנא בסיומא דברייתא דלעיל יכול ילקה על תוספות שביעית ת"ל שש שנים כו' ואתיא כר"י דקאי על החרישה וקאמר כיון דאיכא נמי פרט בעשה דה"ל לאו הבא מכלל עשה מוקמינן גם הכלל ופרט בעשה ופטור על החרישה דאין בכלל אלא מה שבפרט זריעה וזמירה אין אבל חרישה לא ומאן דתנא ת"ל שדך לא תזרע קאי על איסור שני פרקים וכר"א וה"ק כתיב ובשנה השביעית כו' שדך לא תזרע דוקא בשנה השביעית אסור אבל קודם לכן אע"ג דנהנה ממנה בשביעית שרי אבל בשביעית עצמה אפילו על החרישה לוקה:

ה"ג מתניתא פליגא לר"א וכ"ה בשבת. ברייתא קשיא לר"א: