קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' כיני מתניתא. בא לתרוצי דלא תיקשי לך כל כמיניה שפוסל דיין שבירר לו זה אלא כן היא מתני' זה פוסל דייניו של זה שקיבל דיין אחד בשלשה:

הא דיינו. היינו דיין שבירר לו זה אף ר"מ מודה שאינו יכול לפסלו:

בערכאות שבסוריא. שאינן בקיאין בדין תורה אלא הורגלו לדון ויכול לפוסלן ורבנן סברי כיון שהמחום רבים לאו כל כמינו לפסלו ואם הם כשרים כמומחים הם:

הא בדיני תורה. אם בירר לו מומחה אין חבירו יכול לפסלו:

היך. איך יכול לפסול מומחה שבירר לו זה:

ומשני אמרין. בכה"ג דפעם אחת נתעצמו שנים בדין בעיר אנטוכיא ואמר אחד לחבירו כל מה שיאמר ר' יוחנן בדין זה אקבל עלי כלומר חבירי ילך עמי לב"ד לר"י:

שמע ר"י. דבריו של זה שאמר שבעל דינו ילך עמו לפניו ואמר לאו כל כמיניה של זה לטרוח בעל דינו שילך עמי לב"ד רחוק אלא הדיינים שבאנטוכיא ישמעו טענתם ואם יהיה מן הצורך שיהיו ב"ד שבעירם מסופקים דין תורה לא יאמר הואיל בלאו הכי צריכין לשלוח שליח לר"י נלך בעצמינו לשם אלא יכתבו טעניתם וישלחו לחכמים אחרים מומחים הסמוכים להם והם יפסקו את הדין הרי שפוסל דיין מומחה שבירר לו זה:

שומעין לזה שאמר בטבריא. שישיבת טבריא היתה גדולה משל ציפורי ובסמוך מפרש לה: