מה טעמון דב"ש. אמתני' דפ"ב דסוטה קאי דתנן התם מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה ואגב שיטפא דרישא דאלו לא שותות כו' מייתי לה הכא וקאמר מ"ט דב"ש דיכולה לומר הביאו לי בעלי ואני שותה דלא נסתרה מעיקרא אלא על סמך זה שידעה שאפשר לברר הדבר ע"י המים וכיון שאין העכבה ממנה נוטלת כתובתה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
החזירתה התורה לספיקה. כלומר הא מיהת השתא הדבר ספק ומספיקא לא מפקינן ממון מיד היורשים אע"ג דבעלמא אמרינן שטר העומד לגבות כגבוי דמי שאני הכא שספק ספיקא הוא ספק טהורה ספק טמאה ואת"ל טהורה שמא מוזמת ביעתותא דמיא ובזיונה היתה מודה ושוברת כתובתה:
ה"ג וספיקא לספיקא וספיקא לחודיה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9467414de3855284db7d2d6aeef54e0c41247066880383e2048f029e44edc314