קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 13 · Segment 4

דלמא. מעשה בר"א ור"י ור"ג שהלכו לרומי וכשעברו בדרך נכנסו למקום אחד ומצאו תינוקות משחקין ועושין חמרים ואומרים כך עושין בני א"י ואומרים זהו תרומה וזהו מעשר:

אמרין. הסברא נותנת שישנו כאן יהודים נכנסו למקום ההוא ונתקבלו כולן בבית אחד:

כיי. כי הוו יושבין לאכול והיה כל תבשיל שלא הכניסו תחלה לחדר אחד לא היו מביאין אותו לפניהם:

וחשון. והיו חוששין שמא מאכלים אלו זבחי מתים שנראה שיש ע"א בחדר ההוא ומקריבו שם תחלה ומשכו ידן מן האכילה ואמרו לבעל הבית מה הדבר אשר אתה עושה שכל תבשיל שאתה מביא לפנינו אם אין אתה מביאו תחלה לחדר הלזה אין אתה מביאו לפנינו:

אמר. להן אב זקן יש לי והוא נדר על עצמו שלא לצאת מן החדר ההוא עד אשר יראה חכמי ישראל ומפני כבודו אני מכניסו תחלה לפניו שיטול חלק בראש:

אמרין ליה. הכנס ואמור לו שיצא לכאן אצל חכמי ישראל שהן כאן:

נפק לגבון. ויצא אליהם אמרו לו מה ענינך שנדרת כן שאתה מבקש לראות החכמים:

אמר להו התפללו על בני שאינו מוליד:

אמר. ר"א לר"י מה זה יהושע שחשש שנעשה לו כשפים ואמר לר"י שיראו איך לעשות להסיר הכישוף:

אמר. ר"י להו שיביאו לו זרע פשתן והביאו לו זרע פשתן. איתחמי. והיה נראה כאלו זורעו על השלחן והיה נראה שמרביצו והיה נראה שצומח ונראה כתולשו והיה תולש והולך עד שהעלה אשה אחת בקלעית שערה ואמר לה התר הכשפים שעשית אמרה לו אין ביכולתי להתירו אמר ר"י לה אם לא תתירנו אני מפרסם אותך ומגלה קלונך ברבים אמרה ליה באמת לא אוכל להתירו שזרקתי הקשר שעשיתי בכשפים לתוך הים ואין בידי להוציאו משם:

וגזר ר"י על שרו של ים והקיאו הים לחוץ והותר הכישוף:

וצלון. והתפללו עליו וזכה להוליד ר"י בן בתירא: