קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 2

גמ' כיני מתניתא. כן היא מתני' זה פוסל עדו של זה אם אין לו אלא עד אחד יכול לפסלו אבל אם יש לו שני עדים לאו כל כמיניה לפסול עדיו של זה:

אפי' עדיו. נמי יכול לפסול אם יש עוד אחר עמו כדמסיק ר"ז:

ה"ג אפי' עדיו מודה ר"י שאם אין שם עדים אחרים אלא אלו אינו. נאמן לפסלן דנוגע בעדות הוא האי בעל דין דלכך פסלוה כי היכי דלא יסהיד עליו:

והוא. בעל דין זה מצטרפין עם עוד אחר לפסול העדות אבל הוא לבדו פשיטא שאינו יכול לפסול דערער דחד לאו כלום:

ר"ח. פריך אריש לקיש ואפי' עד אחד למה יכול לפסלו הא מיהת נוגע בעדות דאי לאו פסיל הוא מחייבו לזה שבועה כדתניא לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא לשבועה:

פסול צריך לפסול בב"ד. צריך להביא ראיה שכבר הכריזו עליו בב"ד קודם לכן שהוא פסול אבל במה שמביא עכשיו עדים שעבר עבירה שנפסל בה לעדות אינו נפסל אלא מכאן ולהבא אם הכריזו עליו אבל לעדות זה כשר:

קרוב א"צ. להביא ראיה שכבר נתקבל עדות בב"ד מקדמת דנא שהוא קרוב אלא בעדות שמביא עכשיו סגי:

ה"ג תני לעולם מוסיפין דיינים עד שיגמור הדין. לעולם העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן אמר רבא בר בינא בשם רב קנין כגמר דין. וה"פ תני בתוספתא פ"ו מוסיפין דיינין עד שיגמור הדין כשאחד אומר איני יודע. וה"ה ה"נ כשזה בירר לו אחד וזבל"א הרשות ביד כל אחד להוסיף דיינים וכשנגדו נמי יוסיף כן ואמר רב כשקנו מידן על אלו ג' הוי כגמר דין ואינן יכולין להוסיף עוד א"נ אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"ק כל שביררו ג' ה"ל כגמר דין ואין יכולין להוסיף עוד: