קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 6 · Segment 3

והכי פירושה בפרשת שופטים כתיב אך הנביא כו' ומת הנביא ההוא ולא נזכר בהך פרשתא שנתן הנביא אות או מופת או שדיבר לעבוד עכו"ם אבל בפרשת ראה כתיב כי יקום בקרבך נביא כו' ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ונעבדם כו' והנביא ההוא וגו' יומת כי דבר סרה על ה' וגו' להדיחך מן הדרך וגו' וקשיא למה יצאה עכו"ם אלא לידון דחלוקה עכו"ם משאר כל המצות דאלו עכו"ם בין בעוקר כולו בין בעוקר מקצת חייב מיתה לדברי הכל דפליגי ר"ש ורבנן בברייתא דתניא נביא שהדיח בסקילה רש"א בחנק. וטעמא דר"ש דכתיב יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק ורבנן ילפי הדחה הדחה ממסית כתיב הכא כי דבר סרה להדיחך וכתיב במסית כי ביקש להדיחך מן הדרך אפילו מקצת במשמע ובעוקר הגוף דשאר כל המצות נמי פליגי ר"ש ורבנן חכמים סברי שהוא בסקילה דכתיב נמי התם בפרשת ראה דתניא ללכת בה ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ובעכו"ם ליכא עשה ש"מ דאשאר כל המצות נמי קאי ויומת דהך פרשה היינו סקילה דילפי הדחה הדחה ממסית וכדכתיבנא ולר"ש בחנק אבל עוקר מקצת דשאר מצות אין בו מיתה לד"ה ואפילו לרבנן דאמרי שאר מצות כתובים בפרשת ראה מ"מ עוקר מקצת דילפינן מדכתיב מן הדרך משמע להו דלא קאי אלא אעכו"ם דאל"כ עכו"ם למה לי אבל לוקה מיהת דהשתא העונה שקר בחבירו לוקה משום לא תענה העונה עדות שקר כלפי מעלה לא כ"ש:

יבין ליה פיונטיה. נותנין לו מכות :

שנתנבא בתחלה. ולא נתברר לנו עדיין נבואתו:

שומעין לו.. לעבור על מצות התורה לפי שעה א"נ חייבין לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה והוא שיהא ראוי לנבואה:

שנתנבאו כאחת. דברי אחד מסכים לדברי חבירו וכן שני נביאים שנתנבאו בעיר אחת וכל אחד מעיד על חבירו:

חד אמר צריך ליתן אות ומופת. דחיישינן תרווייהו משקרי אבל כשהאחד מוחזק לנביא מעיד על חבירו שהוא נביא אמת ואין צריך לאות ומופת:

וחרנה. ואידך אמר א"צ ליתן אות ומופת דתרי לא חשידי:

א"ל. שאני התם שישעיה עסק אז בתחיית המתים דמעיקרא אמר ישעיהו כי מת אתה ועכשיו אמר שיחיה ה"ל כתחיית המתים דאע"ג שאמר לו כי תעלה בית ה' ביום השלישי גם זה בכלל תחיית המתים הוא כדכתיב ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו: