פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 9

וקשיא דר' יוחנן. דקאמר דהקדשו ונדרו דאורייתא דקס"ד דהקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדיבורו:

על דרבי יהושע. דאמר הכא לעיל דזכאי באשתו קטנה בהפרת נדרים:

נשואים דרבנן גרסינן והפר נדרים תורה ואת אמר הכין. בתמיה היאך אתו נשואים דרבנן ומפר לנדרים שהיא מן התורה:

לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן כו'. סמי מכאן הפרת נדרים לר' יוחנן בדברי ר' יהושע:

ויהי כן באסורות. בתמי' דקמדמית נדרים להקדשות דשאני נדרים לר' יוחנן דלדידיה לא לקי על לאו דלא יחל דנדרים דר' יוחנן אמר לקמן בריש נדרים ובריש נזיר דאין לוקין על האסורות היינו קונמות שאסר עליו שאינן אלא משום איסור בל יחל כדמפרשינן שם והילכך הוא מפר נדריה דנדרי' בעלמא נמי אין לוקין עליהן ולא חמירי כהקדשות והשתא אפי' דגרסינן בדברי ר' יהושע הפרת נדרי' לא קשיא על דר' יוחנן:

ומשני הוי הדא דתנינן תמן. פ' יוצא דופן שם:

קודם לזמן הזה. היינו בשנת י"א לקטנה ובשנת י"ב לקטן:

אע"פ כו'. א"כ ע"כ ש"מ דמדמינן נדרים להקדשות:

לאחר הזמן הזה. לאחר י"ב לתינוקת וי"ג לקטן דבתוך הזמן הזה קאמר שם דנבדקין אם יודעין הן ואם כן על כרחך דסמי מכאן הפרת נדרי' בדברי ר' יהושע לר' יוחנן:

והדא מתניתא מהו. כמאן אתיא:

על דעתיה דכהנא במחלוקת. דלא אתיא כר' יהושע דהרי לרב כהנא דאמר אין חייבין ואפי' בהגיעו לעונת נדרי' וגריס נמי בדברי ר' יהושע זכאי בהפרת נדרים דאלמא דנדרי' דרבנן נינהו בקטנה בת מיאון והוא קודם י"ב ואע"ג דיודעת לשם מי נדרה דסתמא קאמר והתם קתני דבתוך הזמן הזה נדריה קיימין אם יודעת לשם מי נדרה:

ועל דעתיה דר"י ור"ל. דלא גרסי בדברי רבי יהושע בהפרת נדרי' משום דנדרים קיימין ד"ת ולא אתו נשואי' דרבנן כו' אתיא כדברי הכל ואפי' כרבי יהושע: