חמיתי' מבעת. שהיה רואה אותו נבהל ובצער ושאל לו על מה הוא כן והשיבו החמורה שלי מעוברת והגיע זמן לידתה:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 11 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מרבעתה. צריך אני לשומרה שלא תצטנן:
בעיא היא עד כדון. שחשב מיום שעלה הזכר וא"ל עוד צריכה היא להמתין כמה ימים עד שתלד:
ותני כן. בתוספתא חמרתה כו' כלומר יש פוחתת ויש שמוספת מ"מ הפוחתת אינה פוחתת מימי הלבנה שהן שנ"ד יום ולא מלאו ימיה עדיין:
פליגא. על רב:
בקורת. נקבה של בקר:
והרביעו של בית רבי ממנה שוורי' ויש כו'. דקס"ד כי היכי דבהמה טמאה אין פוחתת מי"ב חודש שהן ימי עיבורה כדאמר פ"ק דבכורות דף ח' כך בהמה גסה טהורה שימי עיבורה לט' חדשים אינה פוחתת:
ומשני כאן בבהמה טהורה. דאין לה זמן קבוע:
והכתיב הידעת עת לדת יעלי וגו'. דאלמא יש להן עת וזמן:
ומשני חי' טהורה כבהמה טמאה. דיש לה זמן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6d0468c4a5b0d69fa8db205de42c4c9e75839ab1c81dd00a2aebab330d39543d