גמ' תמן תנינן. ריש פרק ו' דעדיות:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שממאנין את הקטנות. מלמדין אותן למאן היכא דצריכין למיאון כגון ההיא דתנן לקמן שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וא' קטנה ומת בעלה של גדולה כו' כדמפרשינן התם:
ועל עדות חולקין. בתמיה אם מקובלין היו שממאנין היו יודעין אימתי ממאנין מן האירוסין או מן הנישואין והיאך חולקין בית שמאי ובית הלל בזה:
על עיקר עדות חולקין. כלומר דרבי יודה בן בבא לא העיד אלא שמלמדין למאן סתם ובהא נחלקו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי אומרים דכך היתה עיקר עדותו דאין ממאנין אלא ארוסות וב"ה אומרים אף הנשואות:
וקשיא על דב"ה נשואי' התירו. לקטנה וכאשתו לכל דבר היא:
וזכאי במציאתה כו' ואת אמר הכין. בתמיה שתמאן בו ותעקור נשואיה:
ומשני משלך נתנו לך. כלומר דנשואין מדבריהם וכן מיאונה דבדין היה שלא היו נשואים כלומר דמן התורה אין נשואין לקטנה אלא על ידי אביה והן אמרו דנשואין הן על יד אמה ואחיה והן נמי אמרו דיוצאה במיאון:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6d0468c4a5b0d69fa8db205de42c4c9e75839ab1c81dd00a2aebab330d39543d