קרבן נתנאל על נדרים · סעיף 56

וגם באכילה ושתיה הוא מותר. וכ"כ הטור אבל בש"ע לא פסק כן אלא כהרמב"ם דהא תרתי ברייתות בתוספתא דלא כרבינו. פ"ד דנדרים תניא מותר לכנוס ולרחוץ עמו בצונן ואסור לאכול ולשתות. תו היה מסרב שיאכל אצלו במשתה ואמר קונם ביתך שאני נכנס תוך המשתה אסור אחר המשתה מותר וכ"כ רי"ו. הדרן עלך קונם יין פרק ט

ודכוותיה יפתחו לו. פי' הכי נמי נימא שיפתחו לו בכבוד דברים שבינו לבין המקום:

משמע ליה לדנפשיה הוא דמהני. ומשני כלומר אינו נוגע בכבוד המקום כי לטובת עצמו הוא עושה אם מקיימם. והפוכואם אינו מקיימם:

אילו הייתי יודע שנעשה סופר לא הייתי נודר. היינו שאומר כן. אבל אין מתחרט על שעשה נדר דאם מתחרט על ידי נולד זה. בהא רבנן גם כן מודים דמתירים לו את הנדר וכ"כ הרמב"ם פ"ו וז"ל אבל אם ניחם הוא מעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו מתירים ע"כ. וכ"כ בפירוש המשנה ועפ"ז תירץ הב"י קושיות תוס' בפ' אע"פ ממתני' דהכא שנעשה סופר דהוי נולד ובהך עובדא דר"ע דחמיו כלבא שבוע שרי נדריה על דהוי גברא רבא דהתם ניחם בעצמו ומתחרט:

שנדר לדעת חבירו. פי' שנדר שלא יתיר נדר זה אלא כשחבירו נותן לו רשות:

ועוד היה אומר ר"ת. לא מצינו תי' זה בתוס'. אך הרשב"א בחידושיו לגיטין הביא תי' זה בשם ר"ת. וכתב מהרש"ל שם שנראה שחסר תי' זה בתוס' שם. וכ"כ תוס' במכילתין ור"ת תי' בגיטין: