והא דאמרינן הכא כו'. דברי תוספות בפרק זה שהשיגו על רבינו תם אבל רבינו לא סבירא ליה הכי דאפילו אם אסרו בפירוש אינו יכול לאסרו עליו כמו שמסיק רבינו להלכה למעשה בפרק שור שנגח את הפרה סי' י'. ורבינו תפיס הכא תירץ אי נמי יש לחלק כו' לעיקר שמקיים דברי רבינו תם ומ"ש רבינו הלכך נראה. אינו אלא בהא שיכול להקדיש המותר ולא כנגד השכירות והחוב:
קריאה במקור
קרבן נתנאל על נדרים · סעיף 44
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לפי שאין דעתו על מה שהשכיר. ואי קשה לך דהא לעיל (נדרים דף מ"ג) הוי סלקא דעתך דאין דעתו על מה שהפקיר ואידחיא ליה איכא למימר דלא דמי דודאי כשאדם אוסר נכסיו סתם דעתו על כל מה שהוא ברשותו ולפיכך כיון שאין ההפקר עדיין הפקר ולא מתנתו מתנה אף הן בכלל איסור. אבל מה שיצא מרשותו לשעתו בשכירות כיון דהשתא מיהת לאו ברשותיה קאי אין דעתו לאוסרו. ר"ן בשם התוספות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 902611399fc06d820686db423928ed3e3dfe703ade097f476f6cea46aced6c6b