קרבן נתנאל על נדרים · סעיף 66

אבל אין בהם עינוי נפש כי איתה תחותיה הוא דמיפר. דסלקי' דעתיה בין איש לאשתו. כל זמן שהיא אשתו. אבל כי מגרש לה חייל עלה נדרא דלאו אשתו היא:

כל זמן שהיא ראויה לשוב אליו לא חייל הנדר. והא דכתיב בין איש לאשתו. הרצון כל זמן שלא נשאת לאחר וראויה להיות אשתו.

דלא מצינו נדר שחל פעם אחת כו'. כ"כ התוספות:

בספרי. הובא בילקוט פרשה מטות וכן איתא בירושלמי בפירקין הלכה א':

אף האב אינו מיפר אלא דברים שבינו לבינה ודברים שיש בהן עינוי נפש. כ"כ תוס' והרמב"ן והכ"מ. ודלא כהרמב"ם פי"א דס"ל דהאב מפר נדרי בתו בכל הנדרים. ולי נראה להביא ראיה לפסק רבינו מהא דקתני במתני' לעיל (נדרים דף ע') מת הבעל נתרוקן רשות לאב בזה יפה כח האב מכח הבעל. ואי כדברי הרמב"ם ה"ל לתנויי בזה שיפה כח האב שמיפר כל נדרי בתו משא"כ הבעל אינו מיפר אלא דברים שיש בהן עינוי נפש. או דברים שבינו לבינה:

אמר רבא. כ"ה גירסת רבינו בפירושיו. אבל גירס' שלנו אמר רב יהודה:

אם ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ. הלשון דחוק מאוד לפי אוקמתא זו. דקתני במתני' אם ארחץ ואם לא ארחץ. ויש ליישב ואם לא ארחץ. הנקוד ואם הוא בקובץ. ולשון שבועה הוא דהתרגום על וישבע ואומי:

דרבנן סברי רחיצה וקישוט עינוי נפש הוי. אפילו נדרה על יום אחד: