ולענין איסור הצרה לדעת ר"י אינו נאמן לאוסרה אפילו הוא והיא אומרים שלא בעל. קודם שלשים נאמן לאסור הצרה ואפילו היא אומרת שבעל אבל לאחר שלשים יום אפילו אם שניהם אומרים שלא בעל אינם נאמנים לאוסרה: לשון ריא"ז אע"פ שנאמנת היבמה להחמיר על עצמה אינה נאמנת לאסור צרתה אפי' תוך ל' אלא אימא חזקה הכונס לאלתר הוא בועל ומאחר שידוע שנתיחד עמה הותרה צרתה לשוק ואם היו היבם והיבמה מודים שניהם שלא בעל לא הותרה צרתה לשוק עדיין כמבואר בקונטרס הראיות:
לשון ריא"ז נדרה הנאה מן היהודים בחיי בעלה מת בעלה מותרת ליבם שלא היה בדעתה כשנדרה אלא שתתגרש מן בעלה ותאסר לכל היהודים הראוים לה לאחר גרושי בעלה ואין מוציאין אותה מבעלה בשביל נדר זה אלא יפר חלקו ותהיה מותרת לו והיא אסורה לכל היהודים:
וכ"כ מיי' שתצא בלא כתובה והראב"ד כתב שאין כופין אותו לחלוץ ומ"מ אין לה דין מורדת שתצא בלא כתובה וכן הוא מסקנת הרא"ש דאפילו למאן דאית ליה מצות יבום קודמת אין לה דין מורדת שתפסיד כתובתה: