לשון ריא"ז הרגיל הוא הקטטה הזו שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין הללו ובאה ואמרה מת בעלי אם יש לתלות טעות בדבריה אינה נאמנת חוששין שמא הניחתו נטוי למות וכסבורה שמת ולא מת ומפני הקטטה שביניהם לא המתינה לראות עקרו של דבר לפיכך אם אמרה מת וקברתיו נאמנת שמאחר שהרגיל הקטטה היה מאתו אין מחזיקין אותה בשקרנית אלא טועה ואין לתלות בזה הטעות ומז"ה כתב שאם הניחה בעלה עגונא והלך והמיר לעבודת כוכבים קטטה בינו לבינה היא ואינה נאמנת עליו ולי נראה שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא הקטטה ע"י גירושין כמו שביארנו שגילתה דעתה שאינה חפצה בו אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה לסטים וכופר בעיקר הרי זו נאמנת עליו ואין מחזקינן אותה במשקרת כמבואר בקונטרס הראיות:
מיי' כתב דבשני אלו בין אמרה התירוני לינשא ותנו לי כתובתי בין אמרה להפך מתירין אותה לינשא אלא שיש חילוק ביניהם לענין כתובה והרא"ש כתב דבשניהם אין מתירין אותה לינשא: לשון ריא"ז באה ואמרה מת בעלי התירוני לינשא ותנו לי כתובתי מתירין אותה ונותנין לה כתובתה שעיקר עדותה להתיר עצמה היא אמרה תנו לי כתובתי והתירוני לינשא זה ספק בתלמוד ואין מתירין אותה מספק כמבואר בקונט' הראיות:
לשון ריא"ז הזכרים הדומין לאלה הנשים הנזכרות כגון חמיה ובן חמה יבמה ובן בעלה נאמנות כמו שביאר מז"ה ואין היבם נאמן אלא להתירה לעולם כגון שהיו לאחיו בנים ואין אשתו זקוקה לו אבל אם היתה זקוקה לו אינו נאמן להתירה לעצמו:
כתב הרא"ש בתשובה אם שנים מעידים שמת אפילו אם יש הכחשה בדבריהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מעידין על מיתתו: לשון ריא"ז שני עדים המעידין על מיתת הבעל רק אחד אומר שמת והאחד אומר נהרג הואיל ומכחישין זה את זה אינם נאמנים ואין האשה נתרת על פיהם כמו שביאר מז"ה:
לשון ריא"ז האשה שנשאת על פי עד אחד לא תנשא אלא ברשות ב"ד כב"ה באו שני עדים ואמרו שמת בעלה סומכת עליהן ואינה צריכה לרשות ב"ד. בא עד אחד והעיד שמת בעלה והתירוה ב"ד על פיו ואח"כ בא עד ואמר לא מת הרי זו לא תצא מהיתרה הראשון ותנשא לכתחילה ואפילו היה העד הראשון אשה והשני עד כשר כב"ה בא העד שאוסרה קודם שהותרה על פי הראשון הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא באו שניהם בבת אחת אפי' אם נשאת תצא כב"ה: