כתב מיי' בד"א כשהיתה פסולה מתחלה לכהונה כגון שהיא גרושה או חללה או שאמרה במערה היינו כשמתו אבל אם אין הדבר כן אינה חולצת שמא יבאו עדים ויעידו שהדבר כן כמו שאמרה שהבעל מת תחלה נמצא שחליצה זו אינה כלום ותנשא לכהן ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם אלא תשאר בחזקת זקוקה כמו שיצאת עד שיבאו עדים:
לשון ריא"ז
אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת להתיר עצמה לשוק אבל חוששין לדבריה שאסרה עצמה על היבם וחולצת ולא מתיבמת והוא שלא היתה אשתו ראויה לכהונה אבל אם היתה ראויה לכהונה חוששין שמא יתבררו דבריה על פי אחרים וצריכים ב"ד להכריז עליה שאין חליצה זו כלום להתירה לכהונה ושמא יהיו בני אדם שלא ישמעו הכרזה זו ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיתברר הדבר על פי אחרים ואם אמרה שלא ידע שום אדם במיתת בעלה ובנה אלא היא בלבד חולצת ליבם ומותרת לשוק וזה מבואר בפרק שלפנינו:
לשון ריא"ז
אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת להתיר עצמה לשוק אבל חוששין לדבריה שאסרה עצמה על היבם וחולצת ולא מתיבמת והוא שלא היתה אשתו ראויה לכהונה אבל אם היתה ראויה לכהונה חוששין שמא יתבררו דבריה על פי אחרים וצריכים ב"ד להכריז עליה שאין חליצה זו כלום להתירה לכהונה ושמא יהיו בני אדם שלא ישמעו הכרזה זו ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיתברר הדבר על פי אחרים ואם אמרה שלא ידע שום אדם במיתת בעלה ובנה אלא היא בלבד חולצת ליבם ומותרת לשוק וזה מבואר בפרק שלפנינו: