החזירוה הגנבים בלילה כו'. נראה דס"ל להאי ש"ס דעכ"פ צריך היתר חכם כדפרישית במתני' וכ"כ התוס' והיינו דבעי אם החזירוה קודם שנשאל לחכם מאי אם למפרע חזרה כו' כדפרישית דאי לאו הכי הא לא חלה עליו כלל בשעה שנדר דנדר בטעות הוא. והרמב"ם בריש פ"ב כתב ואם אחר שנגנבה נזר אינו נזיר שזה נזר בטעות ומשמע דלנדרי שגגות מדמי לה כדכתב שם בתחלת דבריו וא"צ שאלה לחכם והכ"מ לא כתב שם כלום. ואפשר לפרש הבעיא דהכא דהיא גופה מספקא ליה אם למפרע חזרה עליו נזירות שהרי החזירוה או מכאן ולבא כלומר אם קיבל עליו עכשיו מחדש אבל מה שנזר בתחלה נזירות בטעות הויא. ולפ"ז בכלל ספק נזירות הוא דהספק אם חלה עליו או לא וספק נזירות להקל:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bb1adc024a5030c9325ce047db093f05fb18d0853b7bea52a752331ad40d3fef