העכו"ם אין להן נזירות. שנייא היא דכתיב וכפר עליו את שיש לו כפרה. בבבלי ריש פרקין קאמר דעכו"ם איתמעטו מדכתיב לאביו ולאמו לא יטמא את שיש לו טומאה יצא עכו"ם שאין לו טומאה וכו' ופריך אי הכי עבדים נמי לא אלא אמר רבא וכו' ומשמע דלא קאי האי טעמא ועבדים יש להן טומאה וכן הרמב"ם בפ"א מט"מ לא כתב אלא העכו"ם אין להן טומאה. ולפי דרשא דהאי תלמודא מוכפר עליו ל"צ קרא לרבות עבדים לנזירות דהא עבדים בני כפרה נינהו וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ומה"ט נמי פריך התם למה לי קרא ואמרת אליהם לרבות את העבדים ומשני משום דה"א דאיתקוש לנדרים דכתיב על נפשו יצא עבד וכו'. ולשיטתא דהאי תלמודא ע"כ דלא ס"ל האי דרשא דואמרת מדמספקא ליה לקמן אם נזירותו תורה או הלכה אבל קשה תיפוק ליה מוכפר וכו' וצ"ל דהא גופא מספקא ליה אם מקשינן נזירות לנדרים בהא או לא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bb1adc024a5030c9325ce047db093f05fb18d0853b7bea52a752331ad40d3fef