ופליג על רבי ירמיה. והכי מסיק נמי בפרק תינוקת דף ס"ח דסככות ופרעות לאו אהל מדאורייתא הוו וכן משמע בסוף פרק דם הנדה וכדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל דכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה והא דקאמר פליג על ר' ירמיה ולא על ר' יוחנן משום דאפשר לפרש דברי ר' יוחנן דלעולם לשרוף עליהן את התרומה קאמר ולא ללקות שעשו אותן כתורה לענין תרומה לשרוף אפי' על ספק מגען דאלו בששה ספיקות מד"ס ששורפין עליהן את התרומה דוקא על ודאי מגען וספק טומאתן אבל על ספק מגען לא משום דהוי ס"ס כדתנן בטהרות שם והכא כודאי טומאה עשו חכמים להן וכמו שכתבו התוס' בפרקין דף נ"ד ובשלהי דם הנדה דאע"ג דספק טומאה ברה"ר טהור בסככות ופרעות גזרו חכמים טומאה אפילו ברה"ר וה"ה לענין זה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bb1adc024a5030c9325ce047db093f05fb18d0853b7bea52a752331ad40d3fef