חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בכורים · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 8

מה פליגין ר"ש ורבנן בגידולין אבל בעירובין. ר"ל בתערובות אף ר"ש מודה דאינו בטל וגרס הגר"א ז"ל בכי"ק דכאן צ"ל מה דגרסינן לקמן ושייך הכא וה"ג אף ר"ש מודה מן הדא דתני ר"ש באיזה מעשר אמרו [ומה דמביא הפסוק לא תוכל לאכול בינתיים מיותר] במע"ש טהור שנכנס לירושלים ויצא ר"ל באיזה מעשר אמרו דבטל לזרים בשנכנס לירושלים ויצא אבל בשלא נכנס לירושלים הו"ל דשיל"מ ע"י פדיון ולא בטל הרי מוכח בפירוש דבמעשר שיש לו פדי' מודה ר"ש דאינו בטל ועוד מן הדא תני בשם ר"ש [ומה שבינתיים מיותר] יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כ"ש ואין מדליקין בו הרי בפירוש דר"ש מודה לרבנן בתערובות ביש לו מתירין ע"י פדיון ופריך ואמר אף בגידולין כן מה בין עירובין מה בין גידולין ומשני עירובין בעיינן הן גידולין כבר בטלו. וע"ז מסיק וקאמר במה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורים כגדולין הן וכן היה ר"ש אומר אין הביכורים כו' ברייתא היא ופריך מה בין מעשר מה בין ביכורים ומשני מעשר אין לו עליי' ר"ל דאין לו עליי' משום דהוי דשיל"מ ביכורי' יש להן עליי' דהא לא הוי דשיל"מ וא"כ לפ"ז לא מודה ר"ש לרבנן במעשר רק באופן שיל"מ כגון בחוץ לירושלים שיש לו מתירין בפדיון או במע"ש טמא אפילו בירושלים אבל במע"ש טהור ובירושלים גופי' פליג ר"ש כדמסיק הוי מה דר"ש מודה לרבנן ר"ל במעשר בדבר שאין לו עליי' פי' דוקא בדבר שאין לו עליי' דהוי דשיל"מ אבל במע"ש גופי' שיש לו עליי' דלא הוי דשיל"מ כגון בירושלים גופי' דאין לו מתירין לענין זרים ובהמה ס"ל דבטל אף לכהנים:

מודה ר"ש באות' סאה שהעלה מתוך מאה טעונה מחיצה דכהן צריך לאכול במחיצה וטעונה הניי'. גי' הגר"א ז"ל הבאה ורבנן אמרי כולהון טעונות מחיצה וטעונות הבאה: