נימוקי יוסף על בבא בתרא · דף 25b

אלא הוא. האומן עצמו דאז הוא דאיכא למימר דבמתכוין נתן לו זה ולא הוי שואל שלא מדעת:

דא"ל טלית סתם. דלפיכך אמר לו כן בסתם:

אמאי אין לו חזקה. כיון שאכלו ג' שנים לגמרי כל הפירות הרי כשהיה אוכל בתורת אריסות לא אכיל אלא פלגא ועכשיו שאכלן כולן משמע שהקרקע שלו:

באריסי בתי אבות. כלומר מתניתין דאמר דאפילו אכל כל הפירות שלש שנים לא הוי חזקה איירי באריסי בתי אבות שהוחזקו הן ואבותיהם לשמור שדה של משפחה זו [ואין] יכולין לסלקן כל ימיהן ואע"פ שלאחר מיתה מסלקין את הבנים אם ירצו מ"מ כיון דבעודן אריסים אין יכולין לסלקן נוהגין שאוכלין את הפירות ג' או ד' שנים ואח"כ יאכלום כמו כן הבעלים הלכך אכילתם אינה ראיה לחזקתם:

שהוריד אריסין. כגון שלא היו אריסין באותה שדה והוא הורידן בה הוי חזקה כיון דלא מיחה בעל השדה כדמסיק:

שחלק לאריסין. לפירוש הרא"ש ז"ל אע"פ שהורידן הוא כיון שהוא אריס עמהם אלא שחלק להם חלק ידוע מקום פלוני לפלוני נימא דברשותם של בעלים הוא הילכך אין להם חזקה וכ"ש אם היו שם כבר אלא שחלק להם מקום לבד דאין לו חזקה:

הרמנא. רשות:

אריס מעיד. אם בא מערער על השדה יכול האריס להעיד להעמידו בחזקת בעליו:

או דילמא שכיון שהוא אריס בו הוי נוגע בעדות:

דאית ליה פירי. שעדיין לא נטל האריס חלקו אז הוא דאינו מעיד דניחא ליה דתיקום ביד בעל השדה דאי שקיל לה מערער [יטול] גם הפירות כדין נגזל ואפילו יתן לו שכירות אריסות לא יתן לו אלא כפי השבח שהוא עתה ויפסיד השבח שיהיה כשיתבשלו הפירות:

דלית ליה פירי. מצי מעיד שאינו מרויח כלום במה שתשאר בידו ואע"פ שאכל שנים שעברו אריסותיה שקל וגם זה היה נותן לו כן ופי' הרא"ש ז"ל ואי משום דבעל השדה מורידו אריס כך ימצא במקום אחר וגם בידו לסלקו כשירצה משמע דאריס בתי אבות לעולם אינו מעיד:

ת"ר ערב מעיד ללוה. להעמיד הקרקע בידו אם יצא עליו מערער ולא חשבינן ליה נוגע בעדות לומר דניחא ליה דתיקום ארעא בידיה כדי שלא יצטרך לפרוע בעדו דהא אית ליה ארעא אחריתי שיכול לגבות ממנו הבע"ח ולא חיישינן למימר שמא הלוה חייב חוב אחר שהוא מוקדם לזה של זה הערב ונמצא שיחזור המלוה על הערב דאין לחוש אלא מה שהוא יודע וה"ה והוא הטעם למלוה דמהאי טעמא לא הוי נוגע בעדות:

לוקח ראשון מעיד ללוקח שני. שלקח אחריו מן המוכר ואע"פ שאם המוכר חייב בברור הבע"ח יגבה מן לוקח שני (ויחזור לוקח שני) ואם יסלקנו המערער יגבה מן לוקח ראשון אפ"ה לא חשיב נוגע בעדות כיון דאית ליה ארעא אחריתי שיכול לגבות הבע"ח ממנה אבל לוקח שני יכול להעיד לעולם ללוקח ראשון היכא שלא קבל עליו המוכר אחריות נכסים [אע"ג דלית ליה ארעא אחריתי דמאי איכפת ליה כיון דראשון שלא באחריות לקח אבל אם לקח באחריות לא] דאז אם יסלקנו המערער יחזור על הלוקח שני מכח אחריותו וא"כ הוי לוקח שני נוגע בעדות אם יעיד להעמיד הקרקע ביד לוקח ראשון ומיהו אם יש קרקע למוכר אפילו קבל עליו אחריות ללוקח ראשון לוקח שני יכול להעיד לו שהרי עכשיו לא יחזיר עליו (אלא) אפילו יקחנו מערער מידו כיון דאיכא נכסים בני חורין למוכר: