נחלת יעקב על מסכת סופרים · פרק 16 · הלכה 10

מאה ושבעים וחמש פרשיות. משמע דכל דיבור ואמירה וציווין שבתורה המה רק קע"ה ובאמת כשנעמוד למנין נראים הרבה יותר מזה וגם א"ל שכוונת הגמרא לפרשות סתומות ופתוחות פשיטא שהם יותר ואי כוונת הגמרא לסדר הפרשיות שאנו קורין בכל שבת בבהכ"נ א"כ בצרי טובא. והנה ראיתי בהקדמה לספר שמע שלמה שחיבר הרב הר"ש אלגאזי דבר נאה על מאמר זו והוא כתוב נמי בירושלמי פ' כ"כ וז"ל שם בשם גאון אחד דאיתא במהרי"ל בספר יש"ש סוף ב"ק החילוק בין בני א"י לבני חו"ל בקריאת התורה שאנחנו בני חו"ל קוראים משנה לשנה את התורה כולה אכל בא"י קורין כל התורה שני פעמים בשמיטה שהתורה נקראת לשלש שנים ומחצה והא דאמרינן במסכת מגילה דבני מערבא מסקי אורייתא לתלת שנין פירושו ג' שנים ומחצה ובזוהר על פסוק אם יש חמשים צדיקים נ' פרשיות שבתורה הם כנגד נ' שבתות השנה וא"כ הפי׳ בירושלמי כך הוא קע"ה פרשיות שבתות לדידהו בני א"י דמסקי לאורייתא בג׳ שנים ומחצה וא"כ לכל שנה נ׳ פרשיות הם ק"ן לשלש שנים ולחצי שנה כ"ה הם קע"ה עכ"ל ודפח"ח. רק דעדיין הקשה דהכא קתני להדיא דיבור ואמירה כו' משמע דכוונת הגמרא על הדיברות והאמירות ולא על שבתות השנה. אכן סיומא דברייתא מסכים מאד לפי׳ הנ"ל לפי שסיים הלכך קובעין קע"ה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עולת תמיד וזהו ממש כדברי הגאון ז"ל:

לקחת מתנות באדם. מביא ראיה מהקרא שבפרשיות התורה הם כנגד שנות אברהם מדכתיב לקחת מתנות באדם דקאי על התורה שניתנה למשה במתנה דבהכי מיירי כל הענין בתהלים ס"ח כ"ז היו בשביל אברהם הנקרא אדם דכתיב האדם הגדול בענקים והיינו אברהם. וזהו שמביא נמי קרא דיהושע מזה מוכח דאברהם נקרא אדם. והכי איתא להדיא בב"ר פרשה י"ד וכ"כ רש"י בספר יהושע:

עולת תמיד. ר"ל מהפרשיות הללו קורין כל שבת ושבת כמו שסדרו לנו הקדמונים והא דקתני עולת תמיד לישנא דקרא נקיט: