נחלת יעקב על מסכת סופרים · פרק 21 · הלכה 4

ק׳ שקלי ישראל. ט"ס הוא וכצ"ל שקלי ישראל ותיבת ק׳ מיותר גם באגודה לא גרם אלא שקלי ישראל. ומדי דברי בו בעניינא דשקלים זכור אזכרנו דבר נאה ומתקבל אף שאין דרכי להאריך בחדושים אכן איידי דאתא מדרשא חביבה עלי ואכתוב בסיום של מס׳ סופרים מה שחדשתי בזה דאיתא במס׳ מגילה דף ט"ז ע"א על הא דאמר המן למרדכי אתא קומצא דידכו ודחי עשרת אלפי ככרי כספא דידי וכתבו שם תוספות וז"ל שמעתי שעשרת אלפי ככרי כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר המן שיתן לאחשורוש כל פדיונן ודוק ותשכח עכ"ל וכבר התעוררו בדיבור תוספות זה כל בעלי תריסין וקדמאי דקדמאי שהחשבון רחוק כרחוק מזרח ממערב הלא בפרשת פקודי כתיב מפורש דשקלים של ת"ר אלף היו עולים למאת ככר כסף ומהם נעשה מאה אדנים ככר לאדן וכ"כ רש"י בחומש וכיון שהמן רוצה לתת כנגד שקלי ישראל היה די במאת ככר כסף. ונ"ל ליישב על נכון. רק נדקדק תחלה בל׳ התוס׳ שסיימו בסוף דבריהם ואמר המן שיתן לאחשורוש כל פדיונן ולכאורה שפת יתר הוא. ונ"ל ליישב הכל על נכון. ונקדים מ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' כי תשא וז"ל ונחזור על ענין המקראות והתכתם באומרו מחצית השקל בשקל הקודש פי׳ רש"י ז"ל שהוא בשקל האמור בערכין והנה הקשינו למה תולה הקודם במאוחר ולא עוד אלא שכאן מפורש עשרים גרם השקל ולמה יתלה במקום אחר. אמנם כוון הכתוב לתרץ קושיא נופלת על הפסוק והוא הלא כל רואה כופר נפש הלז יתחמץ לבבו באומר מה זאת כי הלא הוא יתברך האומר בערכין ואם מבן עשרים שנה וגו׳ והיה ערכך הזכר חמשים שקלים ואם ערך זכר מבן עשרים הוא חמשים איככה נוכל וראינו כופר נפש איש מבן עשרים ומעלה חצי שקל באופן יהא נדון בקרבו אולי יש הפרש בין שקל לשקל ולזה בא הוא יתברך ואמר דע איפ׳ בני כי שקל זה הוא בשקל הקודש האמור בערכין ואל תתמה על החפץ כי תשובתך היא תרומה לה׳. והוא כי משתי תרומות שהן תרומה גדולה ותרומת המעשר לא נאמר בתורת שיעור רק לתרומת המעשר כי על כן בגדולה חטה אחת פוטרת הכרי ועל כן אומר כי על שיעור המפורש בתורה ידבר הוא תרומת מעשר שהיא אחד ממאה כי ממאה סאין נוטל הלוי עשר ומעשר נותן אחד תרומה לכהן נמצאת התרומה אחד ממאה וזהו אומר דע איפ׳ כי מחצית השקל הוא בשקל הקודש האמור בערכין ואל תתמה היות פה ערך הכופר מחצית השקל כי התרומה בלבד מערכו שהיא אחד ממאה הוא לה׳ בזה אני מתפייס כי חצי שקל הוא אחד ממאה חצאי שקל שהם חמשים שקלים וזהו תרומה לה׳ עכ"ל הצריך לענינינו. למדנו מתורת רבינו משה אלשיך ז"ל שכל הפדיון מאדם היא ג׳ שקל שהם ק׳ חצאי שקלים אלא שהקב"ה חס על עמו והתרצה והתפייס בכופר נפש איש אחד ממאה מפדיונו שהוא חצי שקל כנ"ל. ומעתה לפי החשבון של רש׳י ז"ל שת"ר אלף חצאי שקלים עולים מאה ככר כסף לפ"ז אם יתנו ת"ר אלף כל פדיונם דהיינו מאה חצאי שקלים לכל אחד יעלה מאה פעמים מאה ככר כסף שהם י׳ אלפים ככר כסף ומה נעמו דברי תוספות באמרם שעשרת אלפי ככרי כסף עולין חצי שקל לכל אהד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים רק ע"ז קשה הלא אין החשבון מכוון דת"ר אלף חצאי שקלים לא עלה רק מאת ככר כסף על זה סיומו במתק דבריהם ואמר המן ליתן לאחשורוש כל פדיונם. הן אמת כי הקב"ה חפץ חסד הוא ולא ביקש מישראל רק אחד ממאה של פדיונם אבל המן חישב ליתן כל פדיונם דהיינו נ׳ שקל לכל אחד מישראל ויעלו לעשרת אלפים ככר כסף. והצעתי דבר זה לכמה חכמים וקלסוהו. ועפ"ז היה אפשר ליישב גירסא שלפנינו הא דקתני ק' שקלי ישראל דהיינו אחד ממאה שקלי ישראל כנ"ל אכו פשטא דברייתא לא משמע שכוונו לזה ודו"ק היטב:

משום קובלין כו׳. באגודה גרס הכי משום מתנות עניים ותיבת קובלין ליתא: