הכותב כו׳. שהיה צריך לכתוב שם של קודש וטעה וכתב שני שמות ונתכוון לקדש שניהם מקיים הראשון לפי שנכתב כדינו ומעכב האחרון ויש גורסים ומחטב וכ"כ הט"ז בסי׳ רע"ו והוא מלשון קדירה אמנם היא היא שהחי"ת והעי"ן מתחלפין באותיות אהח"ע [תינח דהעי"ן מתחלף בחי"ת דמחטב אבל הכ"ף דמעכב איך תתחלף בטי"ת דמחטב]. אמנם הפוסקים מחולקים בזה אי מותר לקדור השם ועיין בב"י סי׳ הנ"ל ובשו"ת צמח צדק סי' נה ובתשובת משאת בנימין סי' נז:
קריאה במקור
נחלת יעקב על מסכת סופרים · פרק 5 · הלכה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הראשון בסוף הדף כו׳. דגנאי הוא אם יהיה נקב בראש הדף ומש"ה קודר הראשון שהוא בסוף הדף ומקיים האחרון שהוא בראש הדף:
שני שמות של חול. ר"ל שתי תיבות של חול. הראשון בראש הדף מוחק הראשון שלא יהא הפסק כ"כ בין התיבות לכן טוב הוא למחוק הראשון. וה"ה דה"מ למתני הכא כמו ברישא וכן ברישא ה"ל למתני כמו בסיפא אלא דבכל בבא חדא מנייהו נקט. אכן באגודה לא גרס לסיפא כלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c4b87b2c207b69a26c345a8696b329d1b4cfb6e0da674802c19ecab3c617ff1d