תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 10

משנה: וְאֵילּוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּאַבָּא וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּרִבִּי וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁלְּאָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִּפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְּהִינוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבּוֹל לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגּוֹרֶן וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרַס וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בַּשַּׁבָּת. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

הלכה: תַּנֵּי. וּבִלְבַד דְּבָרִים שֶׁהֵן רְגִילִין בָּהֶן. תַּנֵּי. וּבִלְבַד שֶׁיִּצְטָרֵף עִם אֲחֵרִים.

וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא. הָדָא מְסַיְיעָא לְהַהִיא דָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אָסוּר לָאָדָם לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תוֹרָה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. הָעֶבֶד עוֹלֶה מִשִּׁבְעָה קִרְייוֹת. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִ[גֹ] פְסוּקִים. תִּיפְתָּר שֶׁלָּמַד מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ כְטֶבִי. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא. מְסַיְיעָא לְהַהִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִיָיה. נָשִׁים וַעֲבָדִים אֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִיָיה מִתּוֹךְ הַבַּיִת.

מָהוּ לְהוֹצִיא מָמוֹן מִתּוֹךְ עֵדוּתָן. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין עַד שְׂדֵה רְאוּבֵן תְּחוּם שַׁבָּת. וּבָאוּ וְאָמְרוּ. עַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בַּשַּׁבָּת. וְנִמְצֵאת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּשִׁמְעוֹן. מָהוּ מֵפִיקְתָהּ מִן שִׁמְעוֹן וּמַחֲזִרָתָהּ לִרְאוּבֵן.

מָהוּ שֶׁיְּהוּ נֶאֱמָנִין לוֹמַר. יוֹצְאִין הָיוּ לְלַקֵּט בְּפָגֵי שְׁבִיעִית וְשָׁמַעְנוּ פְלוֹנִי מְמַלֵּל עַל פְּלוֹנִית אִשְׁתּוֹ. אִשָּׁה פְלֹנִית מְמַלֶּלֶת עַל בְּנֶיהָ.

רִבִּי אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בָּעֵי. הוּזְּמוּ מָהוּ שֶׁיְּשַׁלְּימוּ. אוֹ יָיבֹא כַיי דְאָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֵין לוֹמְדִין דָּבָר מִדָּבָר בְּעֵדִים זוֹמְמִין. וָכָא כֵן.

תַּנֵּי. שֶׁאָכַלְנוּ בִקְצִיצַת פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. מָהוּ בִקְצִיצַת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם מוֹכֵר אֶת שְׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ הָיוּ קְרוֹבִין מְמַלִּין חָבִיּוֹת קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מֵאֲחוּזָּתוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה חוֹזֶרֶת לוֹ הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ כֵן וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לַאֲחוּזָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ קְרוֹבָיו מְמַלִּין חָבִיּוֹת קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְגָרְשָׁהּ הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ כֵן וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

אֵילּוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן כול׳. אֵין נֶאֱמָנִין אֶלָּא בְגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן. הָא בְקוֹטְנָן לֹא. תַּמָּן תַּנִּינָן. נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר. מִיכָּן יָצָא נְחִל. מְהַלֵּךְ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ. וָכָה הוּא אוֹמֵר כֵּן. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל נְחִיל שֶׁלַּדְּבוֹרִים שֶׁאֵין גְּזֵילוּ דְבַר תּוֹרָה. תַּנֵּי רַב אוֹשַׁעְיָה. וּבִלְבַד בְּמַפְרִיחַ. אֲבָל בְּשׂוֹכוֹ לֹא. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא עַל אָתָרּ. הָא לְאַחַר זְמַן לֹא. אָמַר לֵיהּ. אַף אֲנָא סָבוּר כֵּן. וְתַנִּינָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁהֵעִידוּ בְּמַאֲמָרָן. אֲבָל יָצְאוּ וְחָזְרוּ אֲנִי אוֹמֵר. מִפְּנֵי יִרְאָה וּפִיתּוּי אָמְרוּ.