ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 5

כתב יד א
ומשני מאי כדון מכיון שנתן דעתו להפריש. פי' שלא רצה לפטור כולם בזה השיעור שהפריש נסתיים הכל וחטה במקומה. פי' נמצא בכל חטה מחצה חולין מתוקנים ומחצה טבל ולפיכך אינו מוציא ממנו למקום אחר והא דתני ר"ל במרבה בתרומה היינו להוציא ממנו עליו פי' דאף להוציא ממנו עליו אינו רשאי (אלמא) [אלא] כשמרבה בתרומה שיהי' כ"כ חטין שיהא בהן טבל כשיעור שצריך להפריש תרומה עליו. ואח"כ גרסינן מתני' כשלא נתקן רובה. פי' מתני' דקתני שמותר להוציא ממנו עליו היינו שלא נתקן רובה וא"כ הוי הרוב טבל אבל כשנתקן רובה א"כ הוי המועט טבל והרוב חולין:

פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאמר ר"ל כו'. פי' וא"כ לחזקי' דסבר טבל בטל ברוב אסור להוציא אפי' ממנו עליו וא"כ לפ"ז ראב"י דפליג וסבר אינו מוציא ממנו לא עליו ולא על מקום אחר היינו אפי' כשלא נתקן רובה ואית דבעי מימר על הדא דראב"י דאמר אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון כשנתקן רובה של כרי אז המיעוט טבל בטל ברוב לפיכך אסור הוציא עליו אבל כשלא נתקן רובה של כרי דאז הוי הרוב טבל אפי' ראב"י מודה דמוציא ממנו עליו וא"כ לפ"ז מתני' איירי אפי' כשנתקן רובה של כרי ואפ"ה מוציא ממנו עליו:

וייבא כהדא מיותר:

היו לפניו ב' כריים כו'. מילתא באנפי נפשא. פי' דקתני מתני' דמוציא ממנו עליו מיבעיא לו אם מוציא ממנו למקום אחר כיוצא בו:

ר"א בשם ר' חייא רובה אין תורמין ולא מעשרין כו'. איידי נקט הכא וקאי על הא דמבעיא לעיל [פרק שני ה"א דף ט' ע"ב]} הי' אחד מקצתו טמא ומקצתו טהור אם מפריש על כרי אחר כיוצא בו עלי' אר"א דאין תורמין מזה על זה: