ריטב"א על יומא · דף 10b

ה״ג אלא אמר אביי וכן גרש״י דמשום דפריק טעמא דרבה עבד איהו פירושא אחרינא ואתא רבא ופריך לאביי ועבד איהו פירושא אחרינא וכן שטת התלמוד בכל מקום.

בשבעה כולי עלמא לא פליגי דמיחייבא. פרש״י ז״ל בז׳ ימים של פרישה דלשכה כולי עלמא לא פליגי ואפילו רבי יהודה מודה דמיחייבא דומיא דסוכה דמיחייב בחג מדאורייתא כי פליגי וכו':

אלא אמר רבא. כו׳ כי פליגי בשבעה. פי׳ ופליגי בשבעה בין בסוכה בין בלשכה אלא שהחליפו דבריהם שהפוטר בזו מחייב בזו. וסוכה טעמא לחוד ולשכה טעמא לחוד. סוכה טעמא לחוד רבי יאודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בענין ומחייבא במזוזה ואפילו מדאורייתא. ורבנן לטעמייהו דא׳ סוכה דירת עראי בעינן ולא מיחייבא במזוזה ואפילו מדרבנן. לשכה טעמא לחוד רבנן סברי דירה בעל כרחה שמה דירה פי׳ ואפילו מדאורייתא חייב במזוזה והכי מוכח בסמוך דאמרי׳ מאן תנא להא דתנו רבנן וכו':

שלפנים הימנו לשכת פרהדרין. וא״ת וכיון דלפנים הימנו היא הרי היא עומדת במחנה שכינה ואלו במחנה שכינה אין ישיבה וכ״ש שכיבה וי״ל דשאני הכא דמתחלת עשייתה היתה לכך ולא נתקדשה כשאר העזרה.