חידושי רמב"ן על חגיגה · דף 24a

הא דאמרינן אמר רב שזבי בחבורין שנו אבל שלא בחיבורין לא. פרש"י ז"ל כגון שבשעה שהיתה הטומאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת בקדש דגזרו רבנן דילמא אתי למגע טמאה בקדש וכולן כמו שמפורש בפירושו והראב"ד פירש [שלא] בחבורין שפירשה יד הראשונה מן הדבר המטמא אם נגעה בה יד השניה טהורה ואין כל זה מחוור.
אבל עיקר פירושה ראיתי בספר המאור וכך מפורש שם בחבורין והיינו שנגעה יד שניה בראשונה ושלא בחבורין כגון שלא נגעה בה כלל אין אומרין בקדש נטמאת אחת נטמאת חברתה (אלא) [שלא] נגעה בה.
ואותביה אביי יד נגובה פי' כגון שהיו שתי ידיו טמאות והטביל אחת מהן ונשתיירה האחרת נגובה מטמאה את חברת' אי אמרת בשלמא אע"פ שלא נגע זו בזו טמאתה היינו רבותא דנגובה שלא תאמר אין יד מטמא את חברתה אלא בשעת נגיעת הטומאה שנעשו כבית יד זו לזו ומביאות טומאה זו לזו אלא אי אמרת בחבורין ומשום מגעה היא מטמאה לשניה מאי רבותא דנגובה וכי אין אנו יודעין שהיד שלא טבלה עדיין בטומאתה עומדת ומטמא את חברתה בנגיעה כדרך שהיד מטמא' בתחילת טומאה כשנגעה בה:

איתמר ריש לקיש אמר לא שנו אלא בידו. בין בחבורין בין שלא בחבורין אבל יד חבירו בחבורין ור' יוחנן אמר אחד ידו ואחד יד חבירו כאותה היד לפסול. ראיתי מפורש שם כאותה היד של חבירו שנגעה ביד הטמאה נטמאת לפסול את הקדש אבל יד שנית של חבירו שלא נגעה בטומאה כלל טהורה לגמרי שלא גזרו שלא בחבורין אלא בנוגע ראשון ובזה אפשר כדברי ר"ש.
ויותר הוא מחוור כן לומר, שאם נגעה יד חבירו באותה יד שקבלה טומאה תחלה נטמאת אף זו לפסול, אבל אם נגעה יד חבירו ביד שניה שלו או קבלה טומאה מחברתה בין בחיבורין בין שלא בחיבורין אינה מטמאה כלל.
ובדקתי ומצאתי בתוספתא כלשון הזה האחרון ולא כדברי רש"י ז"ל וכך שנויה שם ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה ובקדש מטביל את שתיהן אין מטביל את הטהורה בפני עצמה ואת הטמאה בפני עצמה אלא מטביל את שתיהן כאחת הטביל את אחת מהן ועשה טהרות כל הטהרות שנעשו בטהרה עד שלא יטביל שניה טמאות שהיד מטמאה את חברתה לטמא בקדש (ודברי) רבי יוסי בר' יהודה אומר לפסול בקדש והיא הברייתא שהביאו בגמרא יד נגובה מטמאה את חברתה כו' ונתברר ממנה הפירוש בספר המאור:

סליק מסכת חגיגה