גמרא עד שמגעת לבין אצילי ידיו. משמע דיד הכף נאחז שם בין שני האצילים כשמקרבן זה אל זה ויהיה מוכח מכאן דאציל היינו מרפק (עלינבויגן בל"א) דבאותו מקום יכול לקרבן. אבל לא יתכן לפרש דאציל היינו בית השחי דבשם לא יוכל לקרבן. עי' מנחות (לז) תד"ה קיבורת:
קריאה במקור
רש"ש על יומא · דף 49b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[שם איבעיא להו שחט ומת מה הוא שיכנס אחר בדמו כו'. משמע דבמת קודם שחיטה לכ"ע נכנס בפרו של ראשון. ונ"פ דכש"כ כשעבר הראשון מחמת טומאה דנכנס בפרו של ראשון שהרי הוא סופו לחזור למקומו וכ"כ התוס' במגילה (ט ב) מהירושלמי ודברי התוס' ישנים כאן מגומגמים] :
תד"ה שאני התם. אבל תימה דרבא קרי ליה כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 589929acea5b761e099a94b10c2c3d190705ebd564b0321b7f9e6dddd5735bba