גמרא נתרבה שבעה ונמשח יום א' כו' מנין כו'. וה"ה נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד אלא כיון דאשמעינן יום אחד בכל אחד לבד לא חש עוד לאשמעינן יום א' בשניהם יחד וכה"ג כתבו התוס' בריש מעילה ד"ה ששחטן. והנה ברבוי לבד בלא משיחה כלל דמהני כתב הת"י דבהוריות פרק בתרא יליף מקרא. ולא נמצא שם רק על הדינים המבוארים בפרשת והכהן הגדול דריש אמור. אבל איתא בתו"כ שאביא לקמן (יב) ע"ש:
קריאה במקור
רש"ש על יומא · דף 5a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה ריבוי שבעה. שישמש (כצ"ל) כ"ג שבעה כו' בשעת עבודה. ל"י היכא כתיבא במלואים ששמשו הלא משמעות הפרשיות דצואה ועשיה דמשה לבדו שמש בהם וכן לעיל (ג ב) בתירוצא דרבינא בלישנא בתרא ובפירושו מוכח להדיא דלא שמשו בהם. ועי' ברמב"ם ובהשגות פ"ד מהל' כהמ"ק הי"ג ולקמן (יב) בסוגיא דבמה מחנכין ובמש"כ שם:
רש"י ד"ה כל הכתוב (בסופו). ומשיחה נמי כ"ז מדאיתקיש כו'. ולקמן משמע דלא נצרך ההיקש רק לדורות אבל לא לשיה"מ. ונראה משום דכתיב בהם בצואה ולקחת את שה"מ ויצקת כו' ובסה"פ כתוב ועשית לאהרן ולבניו ככה וגו' שבעת ימים וגו' וכפירושו שם:
תד"ה סמיכה. ובחטאת כתיב ואכה"ד תשפוך כו'. כצ"ל. והוא בפ' צואה דמלואים וכ"ה הגי' בד"י וכ"נ להדיא במהרש"א וגם בו נפל ט"ס. וכן מש"כ לקמן בסמוך דאפי' ד' מתנות שבחטאת ל"מ כו' דכתיב ונתת על קרנות כו' כוונתם על ונתת כו' דכתיב שם בצואה והמציין השתבש כאן:
בא"ד והכי אמרינן בפ' א"מ כו' ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה נתקו כו'. כצ"ל:
בסה"ד וגבי מלואים נמי כו' והיה לאהרן ולבניו כו'. צ"ע דהאי קרא לדורות כתיב. ונראה לי דטעות ספר הוא וצ"ל והיה לך למנה ונדרוש מהתם והיה לך מ"מ:
תד"ה איתקש. תימה כו' דמשני מדאיצטריך כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 589929acea5b761e099a94b10c2c3d190705ebd564b0321b7f9e6dddd5735bba