גמרא אף עינוי לא תחלוק בו. ק"ל דהא גם בעינוי דאכילה אינו מחויב להשים אצבעו לתוך פיו להקיא כדי שירעב עי' שבת (קמז ב) רש"י ד"ה מפני הפסד אוכלין. גם במלאכה מ"ל בקום ועשה כגון הדביק פת בתנור דנראה פשוט דמחוייב מה"ת לרדות קודם שתאפה עי' שבת (ד) וזה הוה כמו דאי לאיסורא ביבמות (ר"ד עח):
קריאה במקור
רש"ש על יומא · דף 74b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שם ואיזה זה זה פיגול ונותר. מה שנדפס בגליון דנ"מ לענין שלוקה שתים. עדיין לא תיקן על הכרת דכתיב בעינוי. אבל י"ל דנ"מ לענין שוגג לחייבו שתי חטאות וכמבואר במשנה דכריתות (יג ב) ובגמרא שם. או בשגג בפיגול והזיד ביוה"כ עי' לעיל (נג):
גמ' שם אינו דומה כו' למי שאינו רואה ואוכל. וזה שהתרעמו בלתי אל המן עינינו. ר"ל עינינו אינם רואים בלתי המן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 589929acea5b761e099a94b10c2c3d190705ebd564b0321b7f9e6dddd5735bba