גמרא ל"נ אלא באבנטו של כהן הדיוט כו' ובין ביוה"כ. לכאורה מזה סתירה לדעת המאור שביוה"כ לא היה שום עבודה בכהן הדיוט וסייעתא לבעלי הקרובות ועי' ת"י:
קריאה במקור
רש"ש על יומא · דף 12b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שם ר"א שתי תשובות בדבר כו'. עי' בק"א דש"א סי' כ"ט מה שהביא בזה בשם ש"א והפלאה. ולכאורה נעלם מכ"ת הסוגיא דלקמן (כב ב. כד) דשם תמצא טעם מ"ש דכ"ר הני תרתי. ומדוע נדי רבי ור"ד מדרשת ר' יהודה:
רש"י ד"ה עבודתו מחנכתו. וזה עובדה. כצ"ל:
רש"י ד"ה את השחקים. אבל תה"ד שאינה אלא מלא מחתה כו'. לקמן (כד) מסקינן דסגי במלא הקומץ וכן הביא בעצמו לקמן (ר"ד כ) ועי' מש"כ בפסחים (כו):
תד"ה כה"ג (בסופו). פר ושעיר כו' משלי או משל כ"ג. השעירים היו משל צבור כמפורש בקרא להדיא (ועיין לעיל ג ב). ונראה להגיה ואיל תחת ושעיר וכ"מ בקה"ע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 589929acea5b761e099a94b10c2c3d190705ebd564b0321b7f9e6dddd5735bba