מְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקֵהּ שֶׁל הֲלָכָה. נראה לי בס"ד בחלק הלימוד מקדש האדם את פיו, ובחלק המעשה מקדש הידים שלו, והלומד תורה לשמה דהיינו שלומד על מנת לעשות הרי זה מקדש הפה והידים ביחד, יען כי כיון דלומד כדי לעשות מעלין עליו כאלו עשה עתה בידים, ונמצא נתקדשו הפה והידים ביחד, וכל זה נרמז במלוי אותיות הֲלָכָה כזה: ה"י למ"ד כ"ף ה"י, דאותיות המלוי המה אותיות 'פ' ידים' ויהושע קבע לימוד התורה כראוי שהוא לימוד על מנת לעשות הנקרא תורה לשמה, נמצא נתקדשו בזה הפה והידים שרמוזים בעומק אותיות הֲלָכָה, כלומר במלוי אותיות הלכה, כי המילוי הוא עומק הפשוט.
ועוד נראה לי בס"ד תוך אותיות הֲלָכָה יש אות למ"ד ואות כ"ף וידוע דאות למ"ד רומז ללימוד התורה, ואות כ"ף רומז לחלק המעשה, ויהושע ע"ה עשה בחכמה שקבע להם לימוד התורה באותה הלילה בהלכות קרבנות תמידין ומוספין, ונמצא בזה יצאו ידי חובה בשתים שהוא עסק התורה וגם מצות קרבנות, דכל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה (מנחות קי.), וזהו שאמר לָּן מִתּוֹךְ עוּמְקֵהּ שֶׁל הֲלָכָה כלומר שתי מצות הרמוזים בתוך אותיות הלכה שהם אות למ"ד ואות כ"ף שבהם רמוז לימוד וקרבנות.
ועוד נראה לי בס"ד תוך אותיות הֲלָכָה יש אות למ"ד ואות כ"ף וידוע דאות למ"ד רומז ללימוד התורה, ואות כ"ף רומז לחלק המעשה, ויהושע ע"ה עשה בחכמה שקבע להם לימוד התורה באותה הלילה בהלכות קרבנות תמידין ומוספין, ונמצא בזה יצאו ידי חובה בשתים שהוא עסק התורה וגם מצות קרבנות, דכל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה (מנחות קי.), וזהו שאמר לָּן מִתּוֹךְ עוּמְקֵהּ שֶׁל הֲלָכָה כלומר שתי מצות הרמוזים בתוך אותיות הלכה שהם אות למ"ד ואות כ"ף שבהם רמוז לימוד וקרבנות.