שיטה מקובצת על בבא בתרא · דף 61a

מאי יציע הכא תרגימו אפתא. יש שפירשו עלייה ויש שפירשו כגון זיזין היוצאים מכותל הבית ועליהן לוחין מונחין והוא כמו עלייה על פתח הבית כגון אלו שקורין להם שוארע. רב יוסף אמר בדקא חלילא והיא חלל שיש בתוך הכותל כמו התא שהיה בכותל ההיכל. מאן דאמר אפתא לא מזדבנא ואף על פי שהיה בנויה באויר הבית כל שכן בדקא חלילא דלא מזדבנא שהרי אינו בנוי באויר הבית אלא בתוך הכותלים ומקום בפני עצמו הוא ויתכן לו להוציא פתחו לחוץ. ומאן דאמר בדקא חלילא לא מזדבנא אבל אפתא כיון שבאויר הבית היא בנויה מזדבנא נמי בהדי הבית שכיון שמכר הבית לא שייר באוירו ולמעלה כלום. וזה סיוע למי שפירש אפתא שהוא עלייה שעל גבי הבית. הר"י ן' מיגש ז"ל.
וזה לשון הרב רבינו יונה ז"ל בעליות אפתא פירוש עלייה קטנה ועושים בכותלי הבתים שנועצים קורות בכותלי הבית ועושים בנין נמוך לבית לכנוס עצים ולשמירת הכלים ואינו ראוי לדירה לפיכך הוצרך להשמיענו שאינו נמכר בכלל הבית דאלו עלייה גמורה שהיא ראויה לדירה כגון שמגביהים כותלי בית לעשות עלייה לא הוצרך התנא ללמדנו שאינה נמכרת בכלל הבית לפי שזה דבר פשוט הוא. הרי"ף ז"ל פירש אפתא עלייה שפתוחה לתוך הבית ועולים שם מן הבית דרך ארובה אבל הפתוחה לחצר אינה נקראת אפתא ולא אצטריכא ליה למתני בהא שאינה נמכרת בכלל הבית. ולא איתברר לן האי פירושא דאם כן מאי טעמא דרב יוסף דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא ומאי שנא מחדר שאף על פי שהוא לפנים מן הבית ואין נכנסין לו אלא דרך הבית אפילו הכי אינו מכור ואף על פי שאתה יכול לחלק ולומר שאני חדר שהוא חוץ לקרקעות הבית אבל עלייה כיון דאית ביה תרתי שהיא בתוך הבית ואין עולין לו אלא מן הבית הרי היא נמכרת בכללו מכל מקום כיון ששנינו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה כו' סתמא אף על פי שעולין לו מן הבית קתני דאין מכור ומסתברא דלא גרעא עלייה מגג דהוא הדין לעלייה אף על פי שהוא מעין תשמיש הבית יותר מגג. והא דתנן ולא את החדר שלפנים הימנו לאו למימרא שאם יש חדר בתוך הבית באחד מן הזויות הרי הוא מכור בכלל הבית דמאי שנא מאפתא אף על פי שהיא בתוך הבית אינה מכורה למאן דאמר מאי עלייה אפתא אלא רבותא קמשמע לן דאף על פי שהוא לפנים מן הבית וצריך לעבור דרך כל הבית אל החדר אפילו הכי אינו נמכר בכלל הבית. רב יוסף אמר בדקא חלילא. פירוש כעין חלול עשוי חורין ועושין אותו לנוי או לתקרה. ומאן דאמר אפתא לא מזדבנא כל שכן בדקא חלילא שאינו משמש מעין תשמיש הבית. והא דתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו'. לאו איציע דמתניתין קאי שהרי פירש בו רב יוסף עצמו דהיינו בדקא חלילא ותאים של בית המקדש לא היו עשויין כן אלא איציע דקרא קאי. ומסתברא דהלכתא כרב יוסף מדאמרינן בסוף פרק דלעיל מאי עלייה אפתא ואי סלקא דעתך דיציע אפתא מאי שנא דהכא קרי ליה עליה והכא קרי ליה יציע. ואי קשיא לך למה שפירשנו דבין אפתא בין בדקא חלילא בנין שבנוי בקירות הבית בתוכו מאי האי דאמרינן לקמן גם האי לא צריכא אף על גב דמצר לה מצרי אבראי עסקינן והלא על כרחך כיון דמצר ליה מצרי הבית ממילא מצר בכללו מיצרי היציע. לא היא דמצר אבראי אין בהם ראיה ממילא למכירת היציע שהרי למכירת הבית הוצרך לו למכור אותם מצרים אבל גבי חדר הוו מצרי אבראי ראיה למכירת החדר שהרי החדר חוץ לביתו משום הכי הוה סלקא דעתך שהחדר מכור בכלל הבית שאם שייר החדר הוה ליה לעשות החדר עצמו לאחד ממצריו של בית כן נראה בעיני. והריא"ף ז"ל פירש בדקא חלילא בנין שהוא עשוי חוץ לכותל והיינו דמתני עלה הא דקתני רב יוסף שלשה שמות יש לו כו' היציע בית המקדש היינו חדרים שהם חוץ לכותלים. ואפשר דלשון חלילא על שם שעושים אותו סביבות הבית אחורי הכותלים מלשון חוזרות חלילה. או שמא מפני שחלול ופתוח לבית אלא שאין לשון חלל נופל לזה. ועוד מדתנן ולא את היציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכו משמע דיציע מיקרי אף על פי שאינו פתוח לתוכו. וכתב רבינו ז"ל וסוגיין כרב יוסף וכבר פירשנו שאין להביא ראיה על פירוש יציע שהוא חוץ לכותל מהא דאמרינן לקמן לא צריכא דאף על גב דמצר ליה מצרי אבראי ומהא דתני רב יוסף נמי אין להביא ראיה לדבר שיש לומר דגבי תאים של בית המקדש נמנית ברייתא זו. ומצאנו בפירושי רבינו חננאל ז"ל כתב מר רב שרירא גאון ז"ל בכתביו פירוש אפתא בלשון ישמעאל אנרו"ג והוא שמקרין בית תחת קירוייו של מעלה וטחין אותו ומשתמשין אותו בו כו' ופירוש בדקא חלילא אצטבא גדולה כו' ככתוב בנמוקי יוסף. עד כאן לשונו.

וזה לשון הרשב"א ז"ל: מאי יציע הכא תרגומו אפתא כו'. פירש ר"ש ז"ל בנין נמוך אצל הבית חצרו או מאחריו. וקשיא לי בעיני דאם כן נימא ולא היציע שאחריו כמו שאמר ולא את החדר שלפנים ממנו. ועוד דברייתא קתני לקמן תנו רבנן המוכר את הבית מכר את הדלת כו' אבל לא מכר את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואלו חדר שלפנים ממנו שייריה והיכי דמי אי דמצוי ליה מצרי בראי בין הדר בין יציע מכור דכיון דכתב הוא וכל מה שבתוכו הרי הוא כאלו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ואי דלא מצרי ליה מצרי בראי אפילו חדר נמי לא קנה ואם כן לתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו ומאי שנא דשייריה. אלא מסתברא שהיציע הוא בתוך חללו של בית כמו שפירשו מקצת המפרשים וכמו שיראה מפשוטא של שמועה שבסוף פרק חזקת הבתים דאמרינן התם מאי חדר שחלק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא. אי נמי שהיא עלייה שעל גבי הבית ופתוחה לתוך הבית ועולים דרך ארובה כמו שכתב הריא"ף ז"ל. ולפיכך ברייתא כשמצר לו מצרים החיצונים וחדר שלפנים מכור הואיל וכתב לו הוא וכל מה שבתוכו דהוי כלא שיירית בזביני אילין אבל מצרים לבור ודות שהן תוך הבית כי מצר לו מצרי הבית לא מוכחי מידי למכירתם של אלו שהרי לא מחמת אלו מצר אלא מחמת גופו של בית. והוא הדין ליציע ובשלא כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיע וכי אוקימנא מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים החיצונים ומשמע דכולה מתניתין אוקימנא בהכין ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב אחדר בלחוד קאי אבל איציע ואגג גבוה לא קאי דבין מצר בין לא מצר הדין שוה בהם דמצרים לגבי דידהו לא מוכחי כלום כן נראה לי. עכ"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: אפתא לשון אפים אפי ביתא כבר פירשתיו. בדקא חלילא. הוא התא האמור במקרא. בדקא ברא קאי מפני שהוא חוץ לבית והוא חלול כמו חדר קטן והוא עשוי לשמירת הבית ופתוח לחוץ ולבית וכך היו תאי ההיכל. אלו המקראות שמביא ליציע לא באו כי אם להודיע שהוא בנין עומד חוץ לבית סביבות הכותל בין בבנין שלמה בין בבנין יחזקאל ומן הענין הדבר ידוע שכן הוא. ואני תמה למה לא הביא לצלע מבנין שלמה הואיל והתחיל בו ביציע שהרי שניהם בפסוק אחד ויבן על קיר הבית יציע סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב התא דכתיב והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב ובין התאים חמש אמות והקנה שש אמות וזרת ובנין שלמה היציע התחתונה חמש אמות והתיכונה שש אמות והשלישית שבע אמות. ואי בעית איכא מהכא כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא שש הנה התאים חוץ להיכל והנה מדתם כמדת היציע הנזכר לתיכונה וכמדת יחזקאל קנה אחד שהוא שש אמות. עד כאן לשונו.

השתא יציע אמרת לא מזדבנא חדר מיבעיא. לפי מה שכתבתי הכי קאמר השתא יציע שהוא תוך הבית לא מזדבן חדר שהוא לפנים ממנו מיבעיא. ור"ש ז"ל פירש לפי שהחדר אין תשמישו דומה לתשמיש בית שאינו עשוי אלא לשמור אוצרו ויש מדקדקים מכאן דחדר נמי בדאית ליה ארבע אמות הא לית ביה ארבע אמות לא חשיב ומזדבן אגב ביתא דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה הדר מיבעיא אין צריכא למיתני ולאשמועינן דאיזה חדר שיהיה ואפילו אין בו ארבע אמות לא מזדבן. ומסתברא דאין כאן ראיה דהכי קאמר השתא יציע לא מזדבן אף על פי שהוא תוך מצרי הבית וכולה חדא תשמישתא היא חדר ואפילו אין בו ארבע אמות דהאי תשמישתיה לחוד והאי תשמישתיה לחוד דאין חדר עשוי אלא לשמירת אוצרו ואפילו פחות מארבע ראוי לתשמיש וחשוב מבעיא דלא מזדבן. ולפיכך מסתברא דחדר אפילו אין בו ארבע אמות על ארבע אינו מכור. ועוד נראה לי ראיה מדאמר לה מר זוטרא גבי יציע דאם איתא לינטר ולימא לה גבי חדר ולימא והוא דהוי ארבע אמות כלומר בין יציע בין הדר. כן נראה לי. מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר תמיהא לי מי אמר לן אכתי דלא כתב דאי כשלא כתב ליה הכין הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בשמסר לו המצרים החיצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי ואם תאמר סתמא דמלתא לא כתב לפי שאין רגילין לכתוב לא היא דאדרבה סתמא דמלתא בשכתב שכן הורגלו כדמשמע לקמן דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית כו'. ונראה לי דמתניתין דייקא ליה דלא קתני בה ואם אמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כדקתני לאידך בבא דמוכר את הבית מכר את הדלת דלשון כל מה שבתוכו מכרתי לך הרי הוא כאומר לא שיירית בזביני אילין דמה הפרש בין אומר כל מה שבתוך מצרים מכור לך ובין אומר לא שיירתי לעצמי דלמה שיש תוך מצרים אלו כלום בודאי אם מכר הכל לא שייר כלום ואדרבה הכל מכרתי לשון מרווח יותר שאמר שהכל מכר אבל לא שיירתי אינו בא אלא מכלל הדברים לומר שכל שלא שייר מכר. אלא שעדיין קשיא לי במימריה דרב נחמן דאמר המוכר בית לחברו בבירה גדולה אף על פי שמצר לי מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו והיה לו לבאר בדבריו ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ושמא כי אמר רב נחמן האי מימרא אכתי לא הורגלו לכתוב לשון זה והלכך רב נחמן דינא דמצרים הרחיב לו אתא לאשמועינן וממנו למדו לתקן שיהו כותבי שטרות כותבין כן כדי להוציא מדינו של רב נחמן ואביי הוא דתקון כן מן בתר רב נחמן דאמר משמיה דרבה בר אבוה. כתבו רבוותא ז"ל דלא שיירית בזביני אילין אינו מועיל אלא בכעין דברי רב נחמן דמיעוטא מיהו קרו ליה לבירה נמי בית דכיון דאיכא מצרים החיצונים ומקצתם קורין לבירה בית ועוד דכתב ליה ולא שיירית אף הבירה בכלל מכירתו שהרי נתגלה שכן קורא אותם מוכר זה. אבל אי כולי עלמא קרי לבירה בירה ולבית בית אף על פי דמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירתי לא קנה דמצרים הרחיב. וראייתן מדאמרינן לקמן אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא כו' אהני ארעית תהומא למקני בור ודות ומחילות. ואם איתא בלשון לא שיירית מהני לכלול במכר כל מה שהוא תוך המצרים אף על פי שאינו במשמע לשון הדבר הנמכר. למה ליה למכתב ארעית תהומא דהא משמע דלשון לא שיירית היו מורגלין לבתים כטופסי דשטרי מדאמר רב יהודה משמיה דאביי ועוד דטפי הוא עדיף ליה לרב דימי לאשמעינן דבלשון זה לבד קני בור ודות ומחילות ועוד דלשון לא שיירית בזביני אילין כלום הכי משמע דלא שייר כלום במה שהוא בכלל לשון המכר אבל כשאינו במשמע זביני לא מכר. ונראה לי כי הדין דין אמת ולא מן הראיות שהביא דאלו מדרב דימי ליכא למשמע מינה מידי משום דהתם שאני דמצרים לגבי בור ודות ומחילות שבתוך הבית לא מוכחי כלל וכמו שכתבתי למעלה דמצרים משום בית נצרכו אבל בחדר וכיוצא בו מה לי בשמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירת ואף על גב דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה ולשון לא שיירת בזביני אילין נמי לא מוכחי מידי דלשון לא שיירת היינו כלשון כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי בו כלום כמו שכתבתי למעלה וזה הוא כלשון שאמרנו במשנתנו. ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו וכן הזכירו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר על דבר זה וזה לשונו: ותדע שלא דקדק במצרים דקדוק גדול כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן לו או שהרחיב את המצרים ויש בתוכן בתים מרובים או שדות מרובות ויש בין הלוקח והמוכר מחלוקת בכך שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך וראו את השטר שכתב לו שהזכיר את המצרים שהרחיב אמר כל שיש לו בתוך המצרים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום הכל מכור וכדגרסינן המוכר את הבית כו' וכדרב נחמן דאמר רב נחמן המוכר בית לחברו בבירה גדולה כו' עד כאן לשון הגאון ז"ל. הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתנו דאמר כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ואלמא הוי דינם יפה אלא שאפילו כתב כל מה שיש בתוך המצרים מכרתי לך ולא שיירתי לעצמי כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שום דבר שאינו בכלל הלשון או בתשמישיו ואפילו מצר מצרים החיצונים וכדקתני בברייתא המוכר את הבית לא מכר את המפתח כו' ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע וההיא אפילו בשמצר לו מצרים הוא וכמו שכתבתי למעלה. ומתניתין נמי הכין מוכחא דבפסיקתא ראשונה דבית לא הזכיר בה כלל ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה לפי שאין לשון זה ענין בור ודות וגג. ואף על פי שמשנתנו בשמצר לו מצרים היא וכדאדקימנא לה משום דקתני לא את החדר וכולה מתניתין בהכי מיירי דאינו מן הדעת שנחלק משנתנו בשני עניינים רישא בשלא מצר וסיפא בשמצר. ותדע לך מדקתני בברייתא גבי המוכר את המרחץ דאם אמר לו וכל תשמישיו כלן מכורים ואמר רב אשי חזינן אי אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצרנהא סגי ואי לא לא קני אלמא דוקא בדאמר לו הוא וכל תשמישיך קני הא אי לא אמר ליה הוא וכל תשמישיו אף על גב דמצר ליה מצרים החיצונים לא קנה. וכן פירש רבינו חננאל ז"ל שם. וזו ראיה מוכרחת בדין זה. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.