גמרא אחד אכלו לשם מצוה וא' אכלו לשם אכילה גסה כו'. לפי התוס' דמיירי שאינו רעב לאכול לתאבון. נל"פ דאכלו לשם מצוה היינו דמשום חפצו בקיום המצוה אוכלו בנפש חפיצה ובתאבון לב כדי לקיים מצות בוראו. והב' שקיום המצוה אינו אלא מצד ההכרח ממילא אכילתו איננה לתאבון ועי' ט"א בר"ה (כט):
קריאה במקור
רש"ש על נזיר · דף 23a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה ת"ר (בסופו). דהא כבר כתיב כו' יניא אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה. ר"ל דלהכי לא הציג התנא דרשתו זאת במקראות הקודמים דכתיב בהו וה' יסלח לה. דהתם כתיב יניא אותה משמע בפניה משא"כ הכא דכתיב אותם יל"פ דהיא לא ידעה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2b801d427f61da27aa1830bfabc105338564374eba88a018ac3964dbf5f7d5a0