כתב יד א ה"ג הפריש פאה מכרי ממורח פטור מבכורים. פי' דבכורים נמי אם לא הפריש במחובר צריך להפריש בתלוש ולהכי אשמעינן דאפי' הפריש פאה אחר מירוח פטור מבכורים אותה הפאה. ומייתי ראי' ממתני' מדקתני לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות וכו' משא"כ בבכורים. פי' דלא קתני במתני' ג"כ שהוא נותן משום פאה עד שימרח ופטור מן הבכורים אלא ודאי דמבכורים אף אחר מירוח פטור הפאה שהפריש:
ומקשי דילמא הא דלא קתני בבכורים כה"ג משום דבבכורים אף אם הפריש קודם מירוח חייב בבכורים ולהכי לא מצי למינקט לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מבכורים דלא אשכחן בשום פעם דפטור:
ומקשי ודא אמרת דא. פי' מהיכי תיתי נימא הכי דבבכורים יהא חייב אפי' הפריש קודם מירוח. ומשני למה נקרא שמן ביכורים שהן בכורים לכל. פי' שצריך להפריש אותן קודם לכל:
וכל הקודם את חבירו דהיינו השני לו מתחייב בו. פי' כמו הכא שבכורים חייבין להפריש תחלה מפאה א"כ אף הפאה עצמה חייב בבכורים הלכך איכא למימר דמשו"ה חייב בבכורים אף אם הפריש קודם מירוח והשתא אין להוכיח ממתני' כלום דאף אם הפריש פאה אחר מירוח פטור מבכורים:
כתב יד ב הפריש פאה מכרי ממורח פטור מבכורים. אע"ג דחיוב בכורים אפי' בתלוש כגון אם לא הפריש במחובר ונמצא הפאה חייב בבכורים אבל אם הפריש פאה אחר מירוח אותו פאה פטור מבכורים:
חבירו מתחייב בו. הואיל וחיוב הבכורים קודם לחיוב פאה נמצא הפאה עצמה חייבת בבכורים לכן אם הפריש פאה קודם מירוח ודאי חייב בבכורים וממתניתין ליכא למשמע כלום: