כתב יד א ה"ג ברם כב"ה עניים מעשרין ואוכלין. פי' בתמי' ומן הדין ודאי אינו פאה אלא כמו הפקר לעניים שהוא מפקיר אותן ויודע שלא יקחו אותם אלא עניים בתורת פאה ואי היה חייב במעשר הי' לנו לחוש שיאכלו עניים בלא מעשר דסברי שהיא פאה:
שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה. פי' אפי' לב"ה משום קנס שהפקר ב"ד הפקר וא"כ דעת ב"ד הוי שיהא בין לעניים בין לעשירים כדי שיפטור מן המעשרות אף שבודאי לא יקחו אלא עניים היינו משום שמעורב בתבואה שלהן אבל ההפקר היה בין לעניים בין לעשירים:
ה"ג מנין שהפקר ב"ד הפקר דכתיב כו': ומנין שהוא פטור מן המעשרות. פי' שההפקר פטור. הירושלמי מביא כאן מפני שעיקר הוכחה היתה מהאי מתני' דגדיש שלא לוקט תחתיו אבל עיקרה היא שנויה במקום אחר דאי עיקרה כאן קשה דהא בתחלה קאמר גבי גדיש שהוא פטור מן המעשרות משום הפקר ב"ד ועליה שאלו מנין שההפקר פטור מן המעשרות אלמא שהוא רוצה להוכיח ממקים אחר ואח"כ נוכיח גופא מכאן: