בן יהוידע על שבת · דף 60a

בַּמְּעָרָה הָיוּ יוֹשְׁבִין, וְשָׁמְעוּ קוֹל מֵעַל גַּבֵּי הַמְּעָרָה. פירשו קול של סַנְדָּל הַמְסֻמָּר ויש להבין למה נצרכו למדחק בהכי והוה ליה למימר 'קוֹל הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם'? ונראה לי דניחא להו לפרש כן כדי לדמות ענין זה לענין ראשון, שאמר שֶׁנֶהְפַּךְ סַנְדָּלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וחשבו שיצא אחד לחוץ, דנמצא בזה מלבד תקלת הסנדל עצמו שנהרגו מן המסמרים שבו, עוד נמי הסיבה של התקלה גם כן באה מן הסנדל, כי מחמת שנתהפך חשבו שיצא אחד מהם ולכך דָּחֲקוּ זֶה בָּזֶה ונעשית התקלה שנהרגו במסמרים של הסנדל. וכן ידמה עניין זה אם נפרש שהסיבה של התקלה באה גם כן מחמת הסנדל ששמעו קול הסנדל, ולכך לא פירשו ששמעו קול המון העם.

מַעֲשֶׂה כִּי הֲוָה, בְּשַׁבָּת הֲוָה. יש להקשות מה סברה יש בדבר זה לחלק בין שבת לחול? ונראה לי בס"ד דכוונו בגזירה זו לעשות זכר לצדקת ישראל שמסרו עצמם על מצות שבת, ולכן עשו הגזירה בשבת דוקא כמו מעשה שהיה, כדי שבזה יתברר ויתפרסם זכותם, דכל השומע גזרה ודאי יחקור לדעת למה היתה הגזירה בשבת דוקא, ואז יודיעו לו מעשה שהיה בשבת, וממילא יתגלה ויתפרסם זכותם של ישראל.