מִפְּנֵי מַה קָּנַסְתָּ מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן. מקשים וכי לא ידעי מלאכי השרת מה שחטא בעץ הדעת? ועוד למה קרי לה מצוה קלה? ונראה לי בס"ד כי ראו דמלבד המיתה גזר עליו יסורין קשים. (בראשית ג, יז) בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, ולכן שאלו כיון שגזרת עליו יסורין קשים לָמָּה קָנַסְתָּ עָלָיו מִיתָה, די ביסורין לכפר? והשיב להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו וְעָבַר עָלֶיהָ. והכונה על פי מ"ש במדרש רבה על פסוק (בראשית ג, יא) מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה, אמר רבי לוי משל לשואלת חומץ [אשה שבאה לשכנתה כאילו כדי לשאול חומץ, אך בחלקלקות לשונה היא מסיתה אותה, כנחש, לדבר עבירה] שנכנסה אצל אשתו של חבר שהוא הלוחש על נחשים ומכניסם לתוך כלי אחד, אמרה לה 'מה בעלך עושה עמך?' אמרה לה: 'כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זאת, שהיא מלאה נחשים ועקרבים, שאינו משליטני עליה', אמרה לה: 'כל קוזמיחון שלו [תכשיטיו היקרים] שם, והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתן אותן לה'. מה עשתה [אשת החבר]? הושיטה ידה לתוכה. התחילו מנשכים אותה. כיוון שבא בעלה, שמע קולה מצווח. אמר לה: 'שמא באותה חבית נגעת?' כך אמר הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג, יא) 'הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?' עד כאן לשונו. וצריך להבין מה בא רבי לוי ללמדנו במשל הזה? ונראה כי נתכוין לתרץ בו קושיא הנזכר למה נקנס מיתה לאדם הראשון מאחר שגזר עליו יסורים בעבור עון ההיא? ותירץ דהמיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא באה ממילא מארס אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהיה בזה רע שהוא ארס הממית! ולזה הביא משל הנזכר כי אותה אשה בעת שהושיטה ידה לתוך החבית עברה על צווי בעלה ונתחייבה עונש, ונשיכת הנחשים בא לה ממילא ולא נתנו לה בשביל עונש שעברה על דברי בעלה. ובזה יובן בס"ד דבריו יתברך לאדם הראשון (בראשית ב' י"ז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, והדברים כפולים, אך בזה ניחא רצונו לומר מֵעֵץ הַדַּעַת שהוא טוֹב וָרָע שיש בו ארס שהוא הרע שבו, הנה זה בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, רצונו לומר בארס של מות שיש בתוכו תמות בו ממילא, ונמצא המיתה לא באה אל אדם הראשון בתורת עונש אלא טבעית, שגילה לו מעיקרא שיש בזה ארס שהוא ממית. ולכן היסורין שגזר עליו המה צריכין להיות בשביל עונש על אשר עבר על צווי השם יתברך, ולזה אמר להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו, אות למ"ד של קַלָּה נדרשת כפלים לכאן ולכאן ועל כן קרי בה 'קל לה' והיינו 'קל' כלומר קלקול כמו שנאמר, השרש בשרש קִלְקַל בַּחִצִּים (יחזקאל כא, כו) וכן, כָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ (ירמיהו ד, כד) שהוא מענין ההרס וההשחתה כדברי רבותינו ז"ל (שבת קו.) באומרם כל המקלקלין פטורים, וכן אומרם (משנה דמאי ג, ו) שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל, וכן יש לפרש בכך פסוק קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם (איוב כד, יח), דקאי על דור המבול שהוא גם כן לשון השחתה, ולזה אמר המיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא המצוה שהיא 'קל לה' רצונו לומר שיש בה ארס המשחית וממית היא המיתה אותו.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד, שהם שאלו אמאי נתחייב מיתה על עון אחד, והלא מוכרח לעבור כדי לקיים מצות עשה דתשובה? והשיב להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו ובתשובה עדיין לא צוויתיו! אף על גב דידע דאיכא תשובה הא על כל פנים באותו זמן על זו נצטוה ועל זו לא נצטוה, ועוד אני יודע שכונתו לעבור עליה ולא בשביל לקיים מצות התשובה. ונראה דקרי לה מִצְוָה קַלָּה בשביל שאין בה טורח כי היא שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, ועוד 'קַלָּה' מפני שעדיין לא ידע טעמו של העץ מה הוא ואין מן הראוי שיהיה יצרו תוקפו כל כך.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד, שהם שאלו אמאי נתחייב מיתה על עון אחד, והלא מוכרח לעבור כדי לקיים מצות עשה דתשובה? והשיב להם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו ובתשובה עדיין לא צוויתיו! אף על גב דידע דאיכא תשובה הא על כל פנים באותו זמן על זו נצטוה ועל זו לא נצטוה, ועוד אני יודע שכונתו לעבור עליה ולא בשביל לקיים מצות התשובה. ונראה דקרי לה מִצְוָה קַלָּה בשביל שאין בה טורח כי היא שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, ועוד 'קַלָּה' מפני שעדיין לא ידע טעמו של העץ מה הוא ואין מן הראוי שיהיה יצרו תוקפו כל כך.