בן יהוידע על שבת · דף 116b

אָמַר לְהוּ: שְׁפִּילִית לְסֵיפֵיהּ דְּסִפְרָא. יש להקשות למה הוצרך לומר שראה דברים אלו בסוף הספר, דמאי נפקא מינה אם היה בשלישי או ברביע או באמצע? וסגי לומר אחר אותם הדברים ראיתי דברים אלו. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל שהם לא נתנו לו השרגא והחמרא אלא רק הראו לו אותם לו, ואמרו לו שבגמר הדין שיתקבל הדין על בעלי דין אז ינתן לו השחד הנזכר עיין שם. ולכן ביום השני לא רצה שיתארך הענין בדין ודברים שבין רבן גמליאל ובין אחותו, אלא רצה לפסוק הענין בו ביום כדי שיקבל השוחד, וחש פן היא תשיב לו עיין עוד בזה היום בספר ההוא שמא תמצא אחר חזרה זו חזרה אחרת שהיא לזכותי, לכך אמר להם שְׁפִּילִית לְסֵיפֵיהּ דְּסִפְרָא ולא נשאר בו עוד דברים לעיין בהם וזהו סוף דבר.

וּכְתִיב בֵּיהּ: אֲנָא, לָא לְמֵיפַּק מֵאוֹרַיְתָא דְּמֹשֶׁה אַתִּיתִי. יש להקשות וכי שוטה היה אותו פלסוף שאומר דברים אלו, דאם לא אתא למפק מידי מתורת משה אם כן למה כתוב בתחלת הספר הפך תורת משה?! ובודאי היה אומר להם דברים אלו בפומבי ואיך לא חש שכל השומע יצחק על דבריו וידע שהוא משקר? ונראה לי בס"ד דאמר להם שכתוב בסוף הספר שהוא לא נאמר בשביל ישראל שנתנה להם כבר תורת משה שהם צריכים לילך על פי תורת משה, ורק הלכות הספר הזה כולם המה לשאר אומות ולא לישראל.