בן יהוידע על שבת · דף 49a

מַה יּוֹנָה, כְּנָפֶיהָ מְגִינוֹת עָלֶיהָ, אַף יִשְׂרָאֵל, מִצְווֹת מְגִינוֹת עֲלֵיהֶן. יש להקשות למאן דאמר (בגמרא דקידושין בדף לט) שכר מצות בהאי עלמא ליכא, אם כן איך המצות יגינו על ישראל בהאי עלמא? ונראה לי בס"ד כי לשון מְגִינוֹת הוא הרחקת הנזק ואין זה קבלת שכר. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון של"ה ז"ל, שכל מצוה מן תרי"ג מצות כלול בה תרי"ב מצות בכח ואחת בפועל שהוא פרטות אותה המצוה, כי בכל מצוה יש כלל ופרט, והאריך הגאון בדבר זה הרבה יעוין שם. נמצא לפי זה בכל מצוה יש מצות אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ בכח והמקיים את המצוה הנה הוא מקיים גם מצות אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה אלא שאין נחשב לו קיום בפועל אלא הוא קיום בכח. וידוע שעל מצות אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ דמפי הגבורה שמענום יש לזה דין בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (דברים כד, טו) שצריך ליתן שכר בעבור זה גם בעולם הזה. ולזה אמרו רבותינו ז"ל מִצְווֹת מְגִינוֹת עֲלֵיהֶן, היינו מגינות מצד מצות אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ שנכללה בכח בכל מצוה ומצוה. ובזה יובן בס"ד (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, כי זה חסד גדול מאיתו יתברך שנתן לנו מצות בסוג כח כֹּחַ כדי שבזה נעשה חָיִל רב.