בן יהוידע על שבת · דף 28b

אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: 'תַּחַשׁ' שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה. יש להקשות הוה ליה למימר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָמַר רַבִּי מֵאִיר כלשון הרגיל בכוליה תלמודא ולמה שינה למינקט אומר 'הָיָה רַבִּי מֵאִיר'? ונראה לי בס"ד כי דבר זה היה רבי מאיר רגיל לדרשו ולאומרו כמה פעמים לכך נקיט כהאי לישנא, להורות על כך שהיה רבי מאיר רגיל לומר זה תמיד שלא פעמיים ולא שלש נשמע זה מפיו אלא כמה פעמים נשמע דבר זה ממנו. ומ"ש שֶׁהָיָה קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ נראה לי בס"ד, כי שני קרנים ימין ושמאל מורין א' על ישוב וא' על חורבן, כי ימין חסד מורה על זמן ישובו ושמאל גבורת מורה על זמן חרבנו, אך המשכן לא נחרב כי בבנין בית המקדש נגנז ולא שלטה בו יד זר מפני שהיה מעשה ידיו של משה רבינו ע"ה, לכך לא היה לתחש שנעשה לצורך המשכן אלא קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ, שמורה על קו הרחמים שהוא אמצעי שיורה על דין ממותק שהוא מתקיים, ולכן כל אמצעי שלם, ולכן גם שור שהקריב אדם הראשון קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ שיורה על מיתוק הדין בבריאת העולם, שבתחלה כתוב (בראשית א' א') בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, ואחר כך כתוב (בראשית ב' ד') בְּיוֹם עֲשׂוֹת הֳ' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, שהדין ממותק ברחמים.